בש"א 9014/16 בש"א 9014/16

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

לטענת המבקשת האיחור (איחור של יומיים) בהגשת ההליך דנן - ערעור על החלטת כב' השופטת נ' חת-מקוב מבית משפט השלום בבאר-שבע מיום 10.11.2016 - נבע מכך שבצהריי יום 20.11.2016 הסתבר לבא-כוחה כי לא ניתן להגיש את הערעור לבית משפט זה באמצעות "נט המשפט", ואיחור של יום נוסף נגרם כאשר הצורך בהגשת בקשה להארכת מועד "נשכח" וכן שכח השליח את ההמחאה בגין האגרה.

נימוקים אלו אינם מגלים לטעמי "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. בבקשה לא הובהר מדוע לא נערך בירור בדבר אופן הגשת כתבי בי-דין לבית משפט זה מבעוד מועד, וכן לא פורט באיזו שעה נודע לבא-כוח המבקשת כי אין באפשרותו להגיש את ההליך באמצעות אתר "נט המשפט". בין היתר לא צוין האם כאשר הסתבר הדבר לבא-כוח המבקשת מזכירות בית המשפט היתה עדיין פתוחה; מדוע לא נשלח באופן מיידי שליח לשם הגשת ההליך; ולחלופין - מדוע לא נשלחה באופן מיידי ובאמצעות הפקסימיליה בקשה למתן ארכה להגשת הערעור. גם ההסבר שניתן לגבי יום האיחור הנוסף - שיכחה להגיש בקשת ארכה - רחוק מלהניח את הדעת (וכאמור בא-כוח המבקשת יכול היה לשלוח באמצעות הפקסימיליה בקשה להארכת מועד, ולא נדרש היה כי זו תשלח עם שליח).

לאמור אוסיף כי הטענה לפיה כבר במועד הדיון שנערך בבית המשפט קמא הודיע בא-כוח המבקשת על כוונתה להגיש ערעור פסלות אינה מכריעה את הכף, שכן משההליך לא הוגש במועד בפועל (וכן לא הוגשה כאמור בקשת ארכה טרם חלוף המועד, למרות שלא היתה כל מניעה לעשות כן), יכול היה המשיב להניח שהמבקשת ויתרה על הגשת הערעור, והסתמכותו על סופיות ההחלטה התגבשה.

כן נתתי משקל ממשי למהות ההליך שהגשתו מתבקשת - ולא למותר להזכיר כי נוכח אופיו של הליך הפסלות ננקטת גישה זהירה ומצמצמת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות (ראו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009); בש"פ 7268/16 פדאל נ' מדינת ישראל (21.9.2016)) - וכן לסיכוייו הנחזים. בעניין זה אציין כי לאחר עיון בחומר שבפניי סבורני כי על פני הדברים ובהתחשב במבחן החל בעניין זה, סיכויי הערעור אינם מצדיקים מתן ארכה. אדגיש כי מעבר למשוכה הניצבת בפני כל בעל דין העותר לפסלות שופט, בענייננו יש להוסיף וליתן את הדעת לכך שמדובר בבקשה שניה לפסלות שופט (ובית המשפט ציין בהחלטתו כי רובה המכריע הוא טענות כנגד ההחלטה שניתנה בבקשה הראשונה), וכן לכך שבהחלטה דנן עמד בית המשפט על כך שבקשת הפסלות התבססה בין היתר על תמלול הקלטה של דיון וכי ההקלטה בוצעה לאחר שבית המשפט דחה בקשה להקליט את הדיון. נתונים אלו משליכים על סיכויי ההליך, ותומכים במסקנה כי אלו מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הארכה, וזו נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח.