עע"מ 4581/21 מועצה מקומית כפר מנדא נ. ד"ר טבעוני אדריכלים ומהנדסים בע"מ

בהמשך לפסק-דינו של כב' השופט ד' מינץ בער"מ 5279/21 מיום 26.8.2021, יש להידרש לשאלה האם ההליך שבכותרת הוגש במועד או שמא באיחור של יום. זאת בהמשך לטיעוני הצדדים שהוגשו בעניין זה בהליך דנן ובער"מ 5279/21. ברקע הדברים יצוין כי עסקינן בערעור על החלטת פסלות שניתנה ביום 15.6.2021. על החלטה כגון דא ניתן להגיש ערעור בתוך 14 ימים (ראו ער"מ 5279/21 הנ"ל), ובענייננו עד ליום 29.6.2021. בפועל הוגש ערעור הפסלות ביום 30.6.2021. מבדיקה במערכת "נט המשפט" עולה כי מתועדת פעולה של המצאה כדין של ההחלטה לבא-כוח המערערת במנגנון "הודעה באתר", וזאת ביום 15.6.2021, שעה 12:42. התצהיר שהוגש על-ידי בא-כוח המערערת אינו סותר מועד המצאה זה. בתצהירו טען בא-כוח המערערת כי "נודע לי אודות משלוח ההחלטה נשוא הערעור באמצעות מערכת נט המשפט לכתובת הדוא"ל שלי, ביום 16.6.2021 אחרי השעה 17:00 על אף שההודעה נשלחה ביום 15.6.2021". ברם, הנתון החשוב לעניין מועד ההמצאה במנגנון "הודעה באתר" אינו מועד העיון בהחלטה, או המועד בו נודע עליה, כי אם מועד משלוח ההודעה וקבלתה (ראו, תקנה 161(1)(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין )). משלא הועלתה בתצהיר כל טענה בדבר קבלת ההודעה בתיבת הדואר האלקטרוני במועד מאוחר יותר ממועד משלוח ההודעה (וראו לעניין זה, תקנה 161(ה) לתקנות סדר הדין; כן ראו, ע"א 7518/20 פלוני נ' פלונית , פיסקה 9 (1.7.2021) והאסמכתאות שם ; בע"מ 4434/21 פלונית נ' פלוני (8.8.2021)), אין מנוס מן המסקנה כי ההחלטה הומצאה כדין ביום 15.6.2021 ועל כן המועד האחרון להגשת ההליך אכן היה ביום 29.6.2021. לא נעלמה מעיניי טענת בא-כוח המערערת כי ניסה להגיש את ערעור הפסלות לבית משפט זה באמצעות הפקסימיליה עוד ביום 29.6.2021, לאחר שלא עלה בידו להגיש את הערעור באותו יום באמצעות מערכת "נט המשפט" (דהיינו ב"הגשה מרחוק"). ברם, אין בטענה זו כדי לשנות מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור של יום אחד. זאת, ולו מן הטעם שעל-פי "אישור המשלוח" שצירף בא-כוח המערערת עולה כי המסמך נשלח לבית משפט זה בפקסימיליה ביום 29.6.2021, שעה 18:34 , ובהתאם לתקנה 161(2)(ג)(1) לתקנות סדר הדין, מסמך שהומצא בפקסימיליה לאחר השעה 15:00 יראוהו כאילו הומצא ביום החול שלאחריו.

לא מצאתי להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד (בדיעבד) להגשת ההליך. הטענה הממשית המרכזית שהועלתה בבקשה להארכת מועד הינה כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד. ברם, גם איחור של יום אחד הוא איחור לכל דבר ועניין, אף אם מדובר באיחור "קצר". על כן גם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים", המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת על ידו. טענה סתמית כי מדובר באיחור קצר אינה מגבשת טעם מיוחד (ראו למשל, ע"א 769/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה (1) 375 (1980); ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן , פיסקה 5 (30.7.2001); בש"א 3577/18 פלוני נ' פלונית (27.5.2018)). אף לא מצאתי בטענות המערערת בדבר סיכויי ההליך וחשיבות הסוגיה העולה בו, לשיטה, משום טעם מיוחד כאמור. יצוין כי בבית משפט זה ננקטת גישה זהירה ומצמצמת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות ואף לכך יש ליתן משקל של ממש (ראו בש"א 9014/16 יצחק נ' ביטן (18.12.2016)). מטעמים אלה דין הבקשה להארכת מועד (בדיעבד) להידחות.

ההליך שבכותרת הוגש אפוא באיחור של יום אחד ובהיעדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד בדיעבד אין מנוס מן המסקנה כי יש למחוק את ההליך מחמת האיחור שנפל בהגשתו.

הערעור נמחק. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.