בש"א 9111/17 פלוני נ. פקיד סעד לחוק הנוער אזור צפון ירושלים

1.לפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם ע' שילה מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 7.11.2017, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו .

המבקש טוען כי נדרשת לו ארכה, של חמישה עשר ימים, כיוון שמתנהלים בעניינו הליכים שונים במספר ערכאות ועליו להגיש כתבי בי-דין או להיערך לדיון. לטענתו החל בהכנת הערעור אך בנסיבות המתוארות "לא הצליח" לסיים את הכנתו.

לטענת המבקש ההחלטה הומצאה לידיו ביום 12.11.2017, ואת הבקשה הגיש ביום 21.11.2017.

המשיב 1 נתן הסכמתו לבקשה (הגם שציין כי סיכויי ההליך נמוכים) ואילו המשיבות 2 ו-3 מתנגדות לה נחרצות. בתגובותיהן טוענות הן כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה (ולמשל צוין כי בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי עליו עמד המבקש בבקשתו ביקש הוא וקיבל ארכה להגשת עיקרי טיעוניו), כי סיכויי הערעור קלושים, ועוד טוענות הן כי יש לדחות את הבקשה נוכח התנהלותו של המבקש וריבוי ההליכים בהם הוא נוקט (דבר הפוגע לדבריהן בקטינים שבמוקד ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה).

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר, החלטתי לדחות את הבקשה.

הצדק עם המשיבה 3 כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. המבקש טוען כאמור כי הארכה נדרשת בשל הליכים נוספים אותם הוא מנהל ואשר בעטים לא עלה בידו להשלים את הכנת הערעור. אולם הבקשה לא נתמכה בתצהיר או באסמכתאות המלמדות על המועדים הרלבנטיים לאותם הליכים נוספים (וכאמור המשיבה 3 ציינה כי באחד מאותם הליכים ניתנה לו ארכה להגשת עיקרי טיעוניו), ולא הוכח אפוא כי בשל אותם הליכים לא היה באפשרות המבקש להגיש את ההליך במועד. אף אין בפי המבקש כל טענה לנסיבות אישיות חריגות שאירעו באותו פרק זמן.

כמו כן, ההחלטה עליה מעוניין המבקש להשיג היא החלטה מפורטת ומנומקת, ולאחר עיון בה סבורה אני - בהתחשב במבחן החל בבחינת בקשה לפסלות שופט: חשש ממשי-אובייקטיבי למשוא פנים - כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים. אציין בהקשר זה כי המבקש לא התייחס בבקשה לטעמי הערעור, ולו בקצרה, כך שאין בסיס לקבוע, על יסוד החומר שלפניי, כי בידי המבקש לצלוח מבחן זה.

אוסיף ואדגיש כי לא נעלם מעיני כי לטענת המבקש ההחלטה הומצאה לידיו ביום 12.11.2017, וכי אם מונים את הימים ממועד זה הבקשה הוגשה יום אחד לפני שהמועד להגשת הערעור חלף. אעיר כי המבקש לא תמך את טענתו לעניין מועד ההמצאה באסמכתא (והמשיבה 3 הטילה ספק בעניין), אולם לטעמי גם אם נצא מן ההנחה כי ההחלטה הומצאה במועד הנטען וכי הבקשה הוגשה יום לפני חלוף המועד להגשת הערעור, אין מקום להיעתר לבקשה. לעניין זה אציין כי אמנם להגשת בקשה טרם חלוף המועד כמו גם להיותו של המבקש לא מיוצג יש ליתן משקל משמעותי, ואכן נתתי לשיקולים אלה משקל כזה גם במקרה דנן. ואולם, אך מובן הוא כי לא כל אימת שבקשת ארכה מוגשת לפני חלוף המועד בית המשפט מחויב להיעתר לבקשה וליתן ארכה באופן אוטומטי (וזאת גם אם בעל הדין לא מיוצג). על כל עניין להיבחן תמיד לפי נסיבותיו הקונקרטיות, ובעל דין המגיש בקשת ארכה חלף הגשת ההליך הערעורי עצמו תמיד נוטל על עצמו את הסיכון שבקשתו תידחה (השוו בש"מ 3522/17 בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (8.10.2017)). כאמור לטעמי במקרה דנן אין בעיתוי הגשת הבקשה ובהיותו של המבקש לא מיוצג כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה. בין היתר אציין בהקשר זה כי המבקש לא כלל בבקשתו את תגובת המשיבים לבקשה (וראו סעיף 9(א)(2) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010). על כן התבקשה תגובת המשיבים, אותה נדרשו הם להגיש בתוך ארבעה ימים, ורק לאחר שהוגשו התגובות הובהר כי אין מדובר בבקשה מוסכמת וטענות המשיבים נפרשו לפניי. עוד יצוין כי הבקשה הוגשה יום אחד בלבד לפני שהמועד להגשת הערעור חלף, ובהתחשב במועד זה לא ניתן היה להכריע בבקשה (שכאמור הוגשה ללא תגובות הצדדים) לפני חלוף המועד.

והנה לאחר שעיינתי בתגובות שהוגשו ובחומר כולו, סבורה אני כי צודקות המשיבות 2 ו-3 כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי יש ליתן לו ארכה להגשת הערעור, וזאת כאמור משלא הוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" ובפרט נוכח התרשמותי לעניין סיכויי הערעור, כמו גם בהתחשב בכך שבשל אופיו של הליך הפסלות ננקטת בבית משפט זה גישה זהירה ומצמצמת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות (ראו

בש"א 9014/16 יצחק נ' ביטן (18.12.2016)).

מטעמים אלו סבורה אני בסופם של דברים, וכאמור גם בנותני משקל לעיתוי הגשת הבקשה ולכך שהמבקש אינו מיוצג, כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.