בש"פ 7268/16 אמנון פדאל נ. מדינת ישראל

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות על החלטת בית המשפט לתעבורה מיום 24.8.2016 (תת"ע 6043-08-16) שלא לפסול עצמו מלישב בדין. בקשת הארכה הוגשה לאחר שביום 7.9.2016 ניסה המבקש להגיש את ערעור הפסלות, וזה נדחה מן המרשם מחמת איחור בהגשתו.

2.החלטת הפסלות ניתנה שלא בנוכחות המבקש. בבקשת הארכה לא צוין אמנם מתי ההחלטה הומצאה לידי המבקש, ואולם בהודעת הערעור אשר נדחתה מן המרשם ציין המבקש כי "את החלטת כבוד השופטת קיבלתי בדואר רשום רק אחרי שבוע". ככל שטענה זו נכונה, הרי שההמצאה בוצעה ביום 31.8.2016 (7 ימים לאחר מועד מתן ההחלטה). אוסיף, כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה שההחלטה הומצאה למבקש באמצעות דואר רשום ביום 30.8.2016 שעה 12:34 (אם כי אישור המסירה גופו אינו מופיע במערכת), וכי באותו היום אף ניתנה למבקש הודעה טלפונית בדבר תוכן ההחלטה.

3.ודוק: בין שההחלטה הומצאה למבקש ביום 30.8.2016 ובין שהומצאה לו ביום 31.8.2016, הרי שהמועד האחרון להגשת ערעור הפסלות חל ביום 6.9.2016. כך, מן הטעם שפרק הזמן להגשת ערעור פסלות בפלילים הוא חמישה ימים ( סעיף 147(ב)

ל חוק סדר הדין הפלילי

[נוסח משולב], התשמ"ב-1982), ובשים לב לפגרת הקיץ ולהוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. יוצא איפוא, כי צדקה המזכירות בקביעתה שהערעור הוגש באיחור של יום אחד.

4.האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת הערעור? סבורני כי התשובה לכך היא בשלילה.

5.אכן, אמת המידה לבחינת בקשות להארכת מועד בהליכים פליליים - טעם ממשי המניח את הדעת - מקלה יותר מאמת המידה המקבילה הנהוגה במסגרת הליכים אזרחיים, הלוא היא טעם מיוחד. אמת מידה זו חלה אף בהליכים שעניינם פסלות שופט, אשר מתנהלים בגדרו של הליך פלילי ( בש"פ 8303/13

בן מיור נ' מדינת ישראל

(9.1.2014), להלן: עניין בן מיור ). עם זאת , גם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין וממילא לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה.

6.בענייננו, ערעור הפסלות הוגש באיחור של יום אחד בלבד. אף שמדובר באיחור קצר, לא ניתן להקל בו ראש וזאת בשים לב לתקופה הקצרה ביותר (5 ימים, כאמור לעיל) אשר נקבעה על ידי המחוקק להגשת ערעור פסלות בפלילים, כמו גם לחשיבות המיוחדת הנודעת לעמידה במועדים דווקא בהליכים מעין אלה (עניין בן מיור , פיסקה 9; לעניין החשיבות בכך שערעורי פסלות יתבררו, ככלל, במהירות האפשרית ראו, יגאל מרזל, דיני פסלות שופט

332 (התשס"ו-2006)). לכך מתווספים שני שיקולים המטים את הכף לעבר דחיית הבקשה: האחד, העובדה שבקשת הארכה אינה כוללת הסבר מבורר לאיחור (מה גם שהיא אינה נתמכת בתצהיר); והשני, כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר וזאת בשים לב למבחנים הקבועים בדין לעניין פסלות שופט.

7.נוכח האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית.