בש"א 5417/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. חורי אמל ד"ר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט הבכיר ע' עאסי ) מיום 22.6.2020 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 8945-02-16.

תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ) קובעת כי ניתן להגיש ערעור על החלטה בבקשת פסלות בתוך עשרה ימים למן המועד אשר בו הודעה לבעל הדין ההחלטה. בענייננו ניתן היה אפוא להגיש את הערעור עד ליום 2.7.2020. ואולם בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 3.8.2020 ומדובר באיחור משמעותי וניכר, בפרט בשים לב לגישה הזהירה והמצמצמת הננקטת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות (ראו בש"א 9014/16 יצחק נ' ביטן (18.12.2016)). בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין, הארכת מועד הקבוע בחיקוק ובכלל זה הארכת מועד להגשת ערעור פסלות, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו" ובבקשה דנן טוען בא-כוח המבקשת כי האיחור נובע מעומס עבודה במשרדו. ברם, עומס עבודה אינו מהווה ככלל "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (ראו: ב"ש 1017/82

בויארין

נ' אברבך , פ''ד לז(1) 419 (1983); בש"א 7963/19 חברה קדישא פתח תקווה נ' לנצר (11.12.2019)). הבקשה שלפניי אשר לא נתמכת בתצהיר ומנוסחת באופן לקוני אינה מציגה כל טעם מבורר המצדיקה סטייה מכלל זה.

מטעמים אלה ובהינתן עיתוי הגשת הבקשה והגישה המצמצמת לגבי בחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות, לא ראיתי להיעתר לבקשה והיא נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.