בש"א 5752/15 חילו ענאן נ. בדארנה מאמון

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 3616/13 ובע"א 3703/13 מיום 6.7.2015.

בתצהיר המצורף לבקשה (מטעם אביו של המבקש, המציין כי טיפל בהליכים המשפטיים נשוא פסק הדין), נטען כי נודע לו על פסק הדין בשיחה אקראית עם עורך דין אחר, וכי פנה לבא-כוח המבקש אשר אישר בפניו את הדברים, והתגלעו ביניהם חלוקי דעות. עוד טוען אבי המבקש כי האפשרות להגיש עתירה לדיון נוסף נודעה לו מעורך דין שלישי, אליו פנה מספר ימים לאחר מכן (ביום 5.8.2015 או בסמוך לכך), וכן טוען הוא כי על פי הייעוץ שקיבל היות והמועד להגשת העתירה חל בפגרת הקיץ, נדחה המועד עד לאחר תום תקופת הפגרה, והוא מוסיף כי סיכויי ההליך מצדיקים גם הם לאפשר את הגשתו.

2.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים, החלטתי לדחות את הבקשה.

הבקשה הוגשה בחלוף זמן ניכר למן המועד האחרון להגשת ההליך, באיחור של למעלה מחודש. אזכיר בהקשר זה כי בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 יש להגיש עתירה לדיון נוסף בתוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין. כמו כן בניגוד לסברתו של המבקש (וליתר דיוק, של אביו), ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו בש"א 6927/11 הוכמן נ' קיבוץ מענית

(24.1.2012)), ובנוסף כפועל יוצא של אופיו המיוחד של ההליך ננקטת בפסיקה גישה קפדנית ומצמצמת ביחס למתן ארכה להגשת הליך כאמור.

איני סבורה כי בענייננו הרים המבקש את הנטל להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים, וממילא לא הוכיח הוא כי קמה הצדקה ליתן לו ארכה להגשת העתירה תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב על סופיות פסק הדין, אשר התגבש למעלה מחודש לפני הגשת הבקשה.

3.

אביו של המבקש לא ציין בתצהירו באיזה מועד הומצא פסק הדין לבא כוחו של המבקש, באיזה מועד נערכה השיחה בינו לבין עורך הדין שמסר לו את דבר קיומו של פסק הדין או בינו לבין בא-כוח המבקש, וכל שצוין הוא כי מספר ימים לאחר השיחה האחרונה (סביב התאריך 5.8.2015) פנה לעורך דין שלישי. על כן אביו של המבקש לא סיפק נקודת אחיזה ברורה על מנת לבחון האם עת נודע לו על פסק הדין חלף המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, והאם באותה נקודת זמן פעלו המבקש ואביו בזריזות המתבקשת ובאופן סביר לברר האם המבקש רשאי לנקוט בהליך משפטי נוסף. כמו כן, גם לאחר שפנה אביו של המבקש לייעוץ משפטי נוסף והסתברה לו לטענתו האפשרות להגיש עתירה לדיון נוסף, לא פנה לבית משפט זה באופן מיידי והגיש את הבקשה דנן רק כעשרים ימים לאחר מכן. עוד אוסיף בהקשר זה כי כעולה מן האמור לעיל בא-כוחו הנוכחי של המבקש טעה טעות שבדין, בסוברו כי ימי הפגרה אינם באים במניין, וזאת למרות ההלכה הברורה והמבוססת החלה בהקשר זה, ונראה כי בשל הנחה מוטעית זו לא צורף לבקשת הארכה עותק של העתירה, כך שלמעשה התבקשה ארכה נוספת לצורך הכנתה (לתקופה שלא צוינה בבקשה).

לאמור אוסיף כי לא שוכנעתי שסיכוייו של ההליך שהגשתו מתבקשת, עתירה לדיון נוסף בפסק דין אשר ניתן בהסכמת מותב תלתא ועיון בו מעלה כי הוא נטוע בנסיבות העניין הקונקרטי, תומכים בקבלת הבקשה.

מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.