בש"א 5755/06 שרה ז''ל שיבאם ,ע'י בנה , שיבאם שמשון נ. יוסף שיבאם

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו אשר קיבל את בקשת המשיב לקיים את צוואתו הראשונה של אביו המנוח ודחה את בקשת המבקשת לקיים את צוואתו השנייה. פסק הדין ניתן ביום 4.5.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 9.7.06 . בבקשה, אשר לא נתמכה בתצהיר, נטען כי המבקשת, באמצעות בנה, מר שיבאם שמשון, פנתה אל הלשכה לסיוע משפטי וכי נדרשת לה ארכה בת 30 יום עד שיושלמו הליכי בדיקת זכאותה לסיוע משפטי. המשיב מתנגד לבקשה.

2.בהחלטתי מיום 5.9.06 התבקש המשיב להבהיר מתי הומצא לו פסק-דינו של בית-משפט קמא וכן מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לקבלת ייצוג על-ידם בהליך שבכותרת. בתצהיר שהוגש מטעם עו"ד ר' צפניה אשר ייצג את המבקשת בבית משפט קמא, הובהר כי פסק הדין הומצא למשרדו ביום 9.5.06 וכי הוא הודיע על כך לגב' כרמלה שיבאם, בתה של המבקשת. עוד הובהר כי כשבועיים לאחר מכן התייצב מר שמשון שיבאם במשרדו וקיבל ממנו העתק מפסק הדין. עו"ד צפניה הוסיף והבהיר כי הוא ייעץ להם שיפנו לסיוע משפטי לצורך ייצוג בערעור. בתצהירו של מר שמשון שיבאם נטען כי אין הוא זוכר את המועד המדויק בו פנה לסיוע משפטי, אולם ידוע לו כי נפתח תיק במשרד לסיוע משפטי ביום 5.6.06.

3.המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר של למעלה משבועיים מתום המועד להגשת הערעור (שחל ביום 23.6.06). אכן, בנסיבות מסוימות, עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, מקום בו בעל דין הינו דל אמצעים והוא זכאי לייצוג, כאמור הוכר בפסיקה כטעם מיוחד להארכת מועד (ראו: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד (4) 702). אולם עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה משמשת באופן אוטומטי טעם מיוחד להארכת מועד ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה שלפני, לא השתכנעתי כי המבקשת, או מי מטעמה, פעלו בשקידה סבירה על מנת לפנות ללשכה לסיוע משפטי בסמוך להמצאת פסק הדין. כאמור לעיל, לפי תצהירו של עו"ד צפניה, מר שמשון שיבאם ואחיו פנו ללשכתו לשם קבלת פסק הדין רק כשבועיים לאחר שהוא הודיע לאחותם על קבלתו. כמו כן, יש להניח כי הפנייה ללשכה לסיוע משפטי נעשתה בסמוך לפתיחת התיק בלשכה לסיוע משפטי, קרי, קרוב לחודש לאחר שהומצא לבא-כוחם פסק-דינו של בית משפט קמא. במצב דברים זה, אין לתלות את האיחור שחל בהגשת ההליך רק בעיכוב שחל בהסדרת ייצוגה של המבקשת, אלא גם בכך שהמבקשת השתהתה בפנייתה ללשכה לסיוע משפטי. זאת ועוד, עיון בפסק-דינו של בית משפט קמא מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים, שכן פסק הדין מבוסס, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות. בשים לב לאורך האיחור, לטעמו ולסיכויי ההליך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית בזה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.