בש"א 5763/18 פלוני נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה - האחד מיום 16.2.2017 ( ו"ע 3264-06-2016) והשני מיום 3.5.2018 ( ו"ע 37873-03-18). בשני פסקי הדין נדחה ערעור מטעם המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 27.12.2015. בקשת הארכה הוגשה ביום 1.8.2018, והמשיב מתנגד לה.

בחנתי בעיון את כתבי הטענות והגעתי לכלל מסקנה כי חרף האמפתיה הכנה לנסיבותיו האישיות של המבקש, אין מנוס מדחייתה של הבקשה להארכת מועד.

ראשית , הבקשה הוגשה כמעט שנה וחצי לאחר מתן פסק הדין הראשון וכשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין השני. מדובר אפוא באיחור ממשי וניכר.

שנית , חרף ההזדמנות הנוספת אשר ניתנה לצורך השלמת בקשת הארכה (החלטתי מיום 1.8.2018), לא הוצג טעם מבורר וממשי אשר יש בו כדי להצדיק את האיחור. כך, ההסבר אשר ניתן אינו כולל פירוט באשר למועד פנייתו של הסב ללשכה לסיוע משפטי ולמועד שבו הובהר כי אינו יכול לקבל ייצוג בשמו של המבקש. הסבר זה, הנזכר בבקשת הארכה עצמה, אף אינו מקבל ביטוי סדור בתצהיר התומך בבקשה, וכמו כן לא צורף תיעוד מתאים. יתרה מכך, נראה כי ההסבר שניתן מתמקד אך ורק בפרק הזמן שלאחר מתן פסק הדין השני (3.5.2018), כלומר הוא אינו עוסק בתקופה שממועד מתן פסק הדין הראשון ועד למועד מתן פסק הדין השני.

זאת אף זאת: מן ההשלמה אשר הוגשה ביום 9.8.2018 משתמע כי הגורם אשר עומד מאחורי הגשת הבקשה להארכת מועד הוא סבו של המבקש (מה גם שהתצהיר התומך בבקשה נחתם על ידי הסב). עניין זה מעורר קושי של ממש, שכן על פני הדברים הסב אינו רשאי להגיש את הבקשה להארכת מועד (או את הבקשה לרשות ערעור) בשמו של המבקש. ודוק: מהחומר שלפניי עולה כי מינויו של האפוטרופוס לגופו ולרכושו של המבקש בוטל ביום 20.8.2017, ככל הנראה מן הטעם שבית המשפט לענייני משפחה הגיע לכלל מסקנה שהוא אינו זקוק עוד לאפוטרופוס (ראו האמור בפיסקה 6 לפסק הדין מיום 3.5.2018).

שלישית , דומני כי סיכוייה של הבקשה להארכת מועד אשר מתבקשת ארכה להגשתה נמוכים. לעניין זה די לעיין בתוכנם של פסקי הדין.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.