בש"א 5767/13 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ. רו"ח עליזה שרון - כונסת נ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור, אותה הגישה המבקשת בהמשך להחלטתי מיום 4.8.2013 בגדר ע"א 9241/12 - בה קבעתי כי לא עמדה לה זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2012 שכן יש לסווגה כ"החלטה אחרת".

המשיבים מתנגדים למתן ארכה, אך לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי החלטתי להיעתר לבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים.

כידוע לא אחת נפסק כי אין מקום לשלול בכל מקרה בקשת ארכה המתבקשת מחמת טעות שבדין, ויש לבחון בהקשר זה כל מקרה על פי נסיבותיו (רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002)), ובמקרה דנן סבורני כי נסיבות העניין מטות את הכף אל עבר מתן הארכה המבוקשת.

כפי שציינתי בהחלטה מיום 4.8.2013 לגישתי ראוי ונכון לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"החלטה אחרת" בשים לב לכך שמדובר בהחלטה שעניינה ביצועו ויישומו של הסדר נושים, אשר ההחלטה בדבר אישורו מהווה "פסק דין". ואולם, השאלה המשפטית שהתעוררה בעניין זה אינה פשוטה, והצדק עם המבקשת כי ניתן להיווכח בכך מן העובדה שהמשיבה 1 אשר עתרה למחיקת הערעור על הסף ביססה בקשתה על טעמים ואסמכתאות שונים מאלו אשר הובילוני למסקנה הנזכרת, ובנוסף הובעה בעבר גישה שונה לעניין סיטואציה כבענייננו בה טוען אחד מבעלי הדין כי בית המשפט שינה בפועל מהסדר הנושים (לה הפניתי בהחלטתי). בנסיבות אלו ועל יסוד החומר שבתיק לא מצאתי יסוד לקבוע כי הגשת הערעור (במקום בקשת רשות ערעור) היתה צעד טקטי של המבקשת או ניסיון מכוון שלה "למשוך זמן", כטענת המשיבה 1, ויש להניח כי מדובר בטעות שאירעה בתום לב.

כמו כן, המשיבים לא הוכיחו כי בפרק הזמן אשר חלף למן המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור ועד להגשת הערעור בפועל שינו מצבם לרעה (ויצוין כי את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט אליה הפנתה המשיבה 1 הגישה היא לאחר הגשת הערעור), ולכל אלה יש להוסיף את מהות ההליך ואת השלכות החלטת בית המשפט המחוזי על הצדדים (ויוזכר כי לטענת המבקשת בית המשפט קמא סטה בהחלטתו מהסדר הנושים אשר אושר).

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין מצאתי כי הכף נוטה למסקנה כי אין מקום לחסום את המבקשת מלהעלות את טענותיה ביחס להחלטת בית המשפט קמא בבית משפט זה, אך לחייבה בהוצאות המשיבים בגין כתבי בי-הדין שנאלצו להגיש בעקבות הטעות והאיחור בהגשת ההליך. למען הסר ספק אציין כי לא נעלם מעיני שהמשיבה 1 טוענת כי הערעור הומצא לידיה באיחור, אך לא מצאתי בטענה זו, כשלעצמה, כדי להטות את הכף, וזאת בין היתר בשים לב לכך שגם הבקשה למחיקת הערעור על הסף הוגשה בשיהוי (כשלושה חודשים לאחר המועד בו הומצאה לה לטענתה הודעת הערעור), אשר גם בעטיו חלף זמן כה ממושך למן מועד מתן ההחלטה ועד עתה.

הנה כי כן, בכפוף לאישור שתגיש המבקשת בתוך שבעה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיה לפיו שילמה למשיבה 1 הוצאות בסך של 2,500 ש"ח ולכל אחד מן המשיבים 2 ו-3 הוצאות בסך של 1,500 ש"ח, תשנה המזכירות את סיווגו של ע"א 9241/12 לרע"א ותתייק בו את בקשת רשות הערעור המצורפת לבקשת הארכה שבפניי כמו גם את החלטתי זו.