בש"א 5861/12 לבייב ויאצ'סלב נ. מעוז עודד

הבקשה להארכת מועד שבכותרת נסובה על שניים: ראשית , פסק-דינה של רשמת בית-המשפט המחוזי, כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט, מיום 1.4.2012 לפיו נדחה ערעורו של המבקש משלא הפקיד עירבון. שנית , החלטה מאוחרת יותר של הרשמת מיום 13.6.2012, במסגרתה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק-הדין הנ"ל.

בכל הנוגע להחלטה מיום 13.6.2012 לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק-הדין שקדם לה - המדובר ב"החלטה אחרת" שכב' השופטת נחליאלי-חיאט נתנה בכובעה כרשמת, כפי שעולה בבירור מן התואר "רשמת" בראש החלטת הפתקית שניתנה. בהתחשב בכך, דרך ההשגה המתאימה על החלטה זו היא באמצעות הגשת ערעור בזכות לשופט בית-משפט מחוזי (ראו: סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; להלן: חוק בתי המשפט ; עוד ראו: רע"א 7201/10 וייס נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 1.12.2010)). המסקנה המתבקשת היא כי בכל הנוגע להחלטת כב' הרשמת מיום 13.6.2012, אין מקום לפי דין להגשת הליך ערעורי לפני בית-משפט זה. ממילא, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי לבית-משפט זה בנוגע להחלטה האמורה.

אשר לפסק-הדין של הרשמת נחליאלי-חיאט מיום 1.4.2012 - בהתאם לסעיף 96(א) לחוק בתי המשפט, ההשגה על פסק-הדין האמור היא לבית-משפט זה, בדרך של בקשת רשות ערעור (שכן מדובר בערעור ב"גלגול" שלישי). מאישור מסירה הסרוק במערכת נט-המשפט עולה כי פסק-הדין הנדון הומצא למענו של בא-כוח המבקש ביום 17.4.2012. על-פני הדברים, תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-הדין הנ"ל, הסתיימה ביום 17.5.2012. ההליך שבכותרת הוגש ביום 1.8.2012, קרי- מדובר לכאורה באיחור של כחודשיים וחצי. לא נהיר עד תום מהו "הטעם המיוחד" שלטענת המבקש יש בו כדי להצדיק את האורכה המבוקשת, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, ובטרם תתבקש תגובת המשיב, יודיע המבקש תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין) האם הוא עומד על בקשתו להארכת מועד בכל הנוגע לפסק-הדין של כב' הרשמת נחליאלי-חיאט מיום 1.4.2012, ואם כן- יבהיר את מהות "הטעם המיוחד" לאורכה המבוקשת.