פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6046/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אברהם פתיחה
2. נסים פתיחה
נ ג ד
המשיבים:
1. גיא ליבנה
2. כונס הנכסים - עו"ד דוד קורצוויל
3. אלי פתיחה
4. מאיר פתיחה
פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מרכז מיום 10.6.10 בת"א 17864-05-09 שניתן על-ידי השופט אמיר
בשם המבקשים:
עו"ד ניר מושקוביץ
בשם המשיב 1:
עו"ד מירון גלמן
בשם המשיב 2:
בעצמו
בשם משיב 4:
עו"ד יוסף פאר
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אמיר) מיום 10.6.10 בתיק ת"א 17864-05-09 (להלן פסק הדין ).
ב.
עניינו של ההליך דירת מגורים בחולון (להלן הדירה ). הדירה רשומה על שם המשיב 1 (להלן המשיב ) אך למעשה מסתבר כי אין חולק שהיא נרכשה על ידי המבקש ואחיו, ומכל מקום לא על-ידי המשיב, וכי כעת מתגורר בה בנו של המבקש 1 (המבקש 2). עוד דומה, כי ביסוד ההליך עומדת תביעת המשיב בעיקר בגין נזקים שנגרמו לו עקב רישום הדירה על שמו (ועמם סעדים נוספים שעניינם רצונו להוציא את הדירה מרשותו). ביום 10.6.10 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם לפיו תימכר הדירה על ידי כונס נכסים. להסדר ניתן תוקף של פסק דין. ביום 15.7.10 דחה בית המשפט בקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הדין, בטענה כי ההסדר הושג תחת לחץ ומבלי שהם הפנימו את משמעותיו. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נמחקה (במהלך דיון ביום 10.8.10) לבקשת המבקשים.
ג.
ביום 16.8.10 הוגשה הבקשה שלפנינו (בש"א 6046/10), ובעקבותיה ובעקבות החלטה עם הגשתה - הוגש ביום 19.8.10 גם ערעור על פסק הדין (ע"א 6136/10). לאחר קבלת תגובות המשיבים (למעט המשיב 3) סבורני כי אין מקום להיעתר. ראשית, מבלי לטעת מסמרות דומה כי הערעור מבקש לחלוף על פני משוכה גבוהה. זאת, בהתחשב בעובדה שמדובר בפסק דין הנותן תוקף להסדר אליו הגיעו הצדדים - שהיו מיוצגים - בהסכמה. אף הטענות העיקריות שהם מעלים כלפיו - ובפרט הטענה בדבר הלחץ בו היו נתונים במועד הדיון - נדונו ונדחו לגופן (בהחלטה מיום 15.7.10) על ידי אותו מותב שנתן את פסק הדין:
"הדיון אכן נמשך זמן רב. הנתבעים 1 ו-4 (הם המבקשים בהליך דנא - א"ר) היו מיוצגים. ההסדר הובהר להם. הכל יצאו להתייעצויות עם עורכי הדין. שבו לאולם, ושוב יצאו להתייעצויות. בעקבות כל התייעצות נעשו שינויים ותיקונים בהסדר. בסופו של דבר נרשם הסכם מפורט, והצדדים אישרו זאת. הנתבע 1 (המבקש בהליך דנא - א"ר) אף השתתף בעצמו בדיון, והביע דעתו... במהלך הדיון בחנו היטב את מועד הפינוי, ולפי הצעת התובע (משיב 1 בהליך דנא - א"ר) נדחה הפינוי מסוף יולי לסוף אוגוסט, בהתחשב בצרכי ההתארגנות של הנתבע 4 עם ילדיו הקטנים. הנתבעים 1 ו-4 הודו לו על כך, וכך סוכם. ההסדר הושג, איפוא, תוך גמירות דעת ברורה וגלויה, כשהכל מובן, בהיר ומוסכם באופן רצוני ולאחר שיקול דעת".
לא למותר לציין, כי במסגרת הבקשה לביטול פסק דין לא הועלתה כל טענה כלפי בא כוח המבקשים (עניין שנטען בבקשה דנא), ותגובתו, המתבקשת בכגון דא, לא הובאה. כאמור, דבריו הברורים של בית המשפט המחוזי מציבים משוכה גבוהה בפני הערעור.
ד.
פסק הדין המוסכם נדרש - כפי שנאמר בדברים המצוטטים מעלה - גם לשאלת פינויו של המבקש 2 ולמועדה, ומכאן פינה ויתד לסוגיית מאזן הנוחות. בהקשר אחרון זה מתאר המשיב את הנזקים הנגרמים לו כתוצאה מהצטברות חובותיו לרשויות המס, אשר יחריפו, כנטען, אם לא תימכר הדירה עד תום שנת 2010 (סעיפים 74-75 לתגובה). בנסיבות אלה, אין צורך להידרש גם לטענות משיב 2 (כונס הנכסים שמונה למכירת הדירה) בדבר התנהלות המבקשים, אשר לשיטתו לא היתה תמיד בתום לב. אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.
ה.
בשולי הדברים אוסיף כי מדובר בסיטואציה שאינה שגרתית - רצונו של המשיב הוא להעביר את הדירה לידי המבקש, אך הוא תובע את הנזקים שנגרמו לו ומבקש שלא לשאת בעלויות ההעברה. המבקש - מסיבותיו הוא - בחר שלא לממש אפשרות זאת. ברם, אין לאחוז את המקל בשני קצותיו. אך מובן הוא, כי אם יגיע המבקש להבנה עם המשיב בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לו ולמימון ההעברה (אולי באמצעות בטוחות אוטונומיות, שכן שאלת הנזקים שכנטען נגרמו טרם התבררה) יוכל למנוע את פינוי הדירה. אך עניין זה מסור למשא ומתן בין הצדדים, שכן לא הוצגה עילה ראויה לעכב את פסק הדין אשר ניתן בהסכמה. איני נעתר איפוא לבקשה. המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורכי דינם בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום כ"א באלול תש"ע (31.8.10).
ש ו פ ט