פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6052/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. בצלאל לודמיר
2. שרה לאה לודמיר
3. יחיאל יהושע פרידמן
4. גני ילדים ומעונות יום "בית
יעקב" ירושלים
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד פיני יניב, כונס נכסים
2. כונס הנכסים הרשמי
3. צבי זאב סופר
4. שלום דוד
5. שטיינבלט יצחק
6. שוטלנד אברהם חיים
7. עמר יוסף
ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט
העליון ג' לובינסקי מיום 2.3.2015 בע"א 4920/14 ובש"א 4948/14
בשם המערערים:
עו"ד מאיר רוזנשטרוך
בשם המשיב 2:
עו"ד יניב לוי
בשם המשיב 3:
בעצמו
פסק-דין
1.
לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' לובינסקי
מיום 23.7.2015 (ע"א 4920/14 ובש"א 4948/14 לפיה נקבע כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה במחלוקת הוא בהגשת ערעור בזכות.
2.
כעולה מהחלטת הרשם, ביום 5.1.2010 אישר בית המשפט המחוזי מכירה של זכויות במקרקעין המשמשים חללים בפרויקט מחסיה בבית שמש (להלן: הפרויקט ), באמצעות המשיב 1, כונס נכסים על זכויותיה של חברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ, וכפוף לטענות של צדדים שלישיים לזכויות בחללים. כמה מדיירי הפרויקט, בהם המערערים בע"א 4920/14 והמבקש בבש"א 4948/14 (להלן: הדיירים ) לא היו צד להליך האישור. בחודש ספטמבר 2012 הגישו הדיירים מצדם המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי לביטול החלטת האישור אך זו נמחקה, ובמקומה פנו בבקשה לבית המשפט של פירוק. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ועל החלטה זו הוגשו ע"א 4920/14 ובש"א 4948/14.
3.
הצדדים הגישו עמדותיהם לגבי סיווגה הנכון של ההחלטה במוקד ההליכים. לגישת הדיירים, עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה ואילו הכונס הרשמי, המשיב 1 והמערערים שלפניי, רוכשי החללים (להלן: הרוכשים ) טענו כי נדרשת רשות להגשת הערעור. בהחלטתו קבע הרשם, כי ההחלטה מהווה פסק דין אשר הערעור עליו בזכות. נקבע כי אמנם על פי ההלכה שנקבעה בע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק
בע"מ
(22.7.2014) (להלן: עניין איבי ), ניתן היה לסבור כי לכאורה ההכרעה המכריעה בבקשת הביטול תהא משום החלטה אחרת אשר הערעור עליה טעון רשות. עם זאת, במקרה שלפנינו החלטת האישור ניתנה בכפוף לטענות אפשריות של צדדים שלישיים. כך, נקבע, כי כבר במסגרת הדיון בבקשה לאישור המכר הכירו הצדדים בזכותם של גורמים נוספים להשמיע עמדתם. על כן, נקבע, כי למעשה פוצל הדיון בסוגיית המכר לשני שלבים: החלטת האישור וכן הליך עתידי שיכריע בטענות הצדדים השלישיים, אם יוגש. על כן קבע הרשם כי מהותית ההחלטה דנן משלימה את ההחלטה בבקשת האישור ומסיימת יחידה דיונית, ומשכך הערעור עליה בזכות. כן נקבע כי השימוש במונח "עיון חוזר" בהחלטה אינו משנה מהקביעה. לבסוף, הוסיף הרשם הוסיף ונתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה כפי שהתבקש בבש"א 4948/14.
4.
מכאן הערעור שלפניי אשר הוגש מטעם הרוכשים ובו הם טוענים כי ההחלטה נושא הערעור ניתנה בבקשה לעיון חוזר. לטענת המערערים, שגה הרשם בקובעו כי ההחלטה בבקשת האישור אינה סופית, שכן ניתן בה צו מכר חלוט, של החללים למערערים, כי לא נקבע שהמכר כפוף לזכויות הדיירים, וכי בית המשפט המחוזי קבע כי אין להם זכות לטעון נגד המכירה.
כמו כן טוענים המערערים כי שגה הרשם ביישום עניין איבי לענייננו.
5.
המשיב 1, כונס הנכסים, הגיש תגובתו לערעור בצוותא עם בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ) לגביו נטען, כי שמו נשמט בטעות מכתב הערעור. בתגובה הסכימו המשיב 1 והבנק לערעור. נטען כי הכפפת המכר לזכויות צדדים שלישיים לא כוונה לזכויות הדיירים, וכי שגה הרשם בפרשנותו לפיה משניתנה אפשרות לצדדים שלישיים להעלות טענותיהם, קיימת לדיירים זכות ערעור.
הכונס הרשמי מסכים לערעור וטוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לאישור המכר מהווה "פסק דין" אשר הערעור עליו בזכות, אף אם נשמרה לצדדים שלישיים הזכות לנקוט הליך משפטי, ועל כן ההכרעה בבקשת הביטול מהווה החלטה אחרת שהערעור עליה טעון רשות. הכונס הרשמי מציין, כי על צד שלישי הטוען לזכויות בחללים היה לנקוט הליך בבית המשפט של פירוק, הנפרד מההליך במסגרתו אושר המכר, אך הדיירים לא פעלו כך.
המשיבים 7-4, הם הדיירים, מתנגדים לערעור. לטענתם, שגו המערערים בטענתם לפיה צו המכר הפך חלוט, וכי החלטת הרשם ניתנה בהסתמך על הצהרות הצדדים לבקשת האישור. על כן סומכים הדיירים ידם על קביעת הרשם לפיה ההחלטה בבקשת האישור לא הייתה סופית. כמו כן טוענים הדיירים כי בית המשפט לא קבע כי לא הייתה להם זכות עמידה לפניו. המשיב 3 מתנגד אף הוא לקבלת הערעור.
6.
דין הערעור להידחות.
כנקודת מוצא, שיקול דעתו של הרשם רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
(11.11.2012); בש"א 6439/13 לרון נ' לוין
(26.11.2013)). המקרה דנן אינו נכלל בגדרם של אותם מקרים אשר יצדיקו התערבותה של ערכאת הערעור.
לגופו של עניין, הרשם נתן החלטה מפורטת ומנומקת ובה נדרש לטענות הצדדים ואיני מוצא מקום להתערב בה. בערעור על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק נבחנת השאלה אם ההחלטה עליה הוגש ההליך הערעורי סגרה יחידה דיונית עצמאית נפרדת במסגרת הליך הפירוק, שאז הערעור על ההחלטה יהיה בזכות, אף אם לא נסתיימו הליכי הפירוק כולם (ראו למשל רע"א 2549/09
אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פיסקה 5 (28.7.2010)). במקרה שלפנינו, מקובל עליי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי העומדת במוקד ההליך הכריעה באופן סופי במחלוקת שניצבה לפניה אשר לביטול האישור. זאת לנוכח נסיבות המקרה הייחודיות שלפנינו, שכן כפי שציין הרשם, החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת האישור ניתנה בשים לב לזכויות צדדים שלישיים בנוגע לחללים, וכי לצדדים השלישיים תהא זכות להביע עמדתם, ועל כן ההחלטה במוקד ההליך השלימה את ההחלטה בבקשת האישור. זאת ועוד, הרשם נתן דעתו לכך, שבקשת הדיירים הוגשה לבית המשפט המחוזי לאחר שאלה מחקו תובענה נפרדת שהגישו לעניין זה, וכי הגם שבית המשפט ציין כי המסגרת הנורמטיבית להכרעה הינה במסגרת עיון מחדש בהחלטה, אין בדבר לשנות מן ההכרעה. קביעות אלה אף הן אינן מצדיקות התערבות, ומשלא שוכנעתי כי שגה הרשם בהחלטתו, דין הערעור להידחות. בשולי הדברים אציין כי יתר הטענות שהועלו לגוף ההליך שמורות לצדדים במסגרת ההליך העיקרי ואין להכריע בהן במסגרת הערעור שלפניי.
סיכומם של דברים, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בכסלו התשע"ו
(25.11.2015).
ש ו פ ט