בש"א 6077/18פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה לפי סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה ), להעברת הדיון בת"ע 20434-08-18 מבית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה לבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו, ואיחודו שם עם א"פ 20166-01-18.

2.

עסקינן בסכסוך בין יורשיה של גב' מ' ז"ל (להלן: המנוחה ). ראשית הסכסוך, כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו, באי הסכמה בין ילדיה של המנוחה (הם המבקשים 1 ו-2 והמשיבה 1 בבקשה דנא) בקשר לניהול ענייניה בעודה בחיים, עת שהמנוחה הייתה בת 90 וסבלה מדמנציה מתקדמת. כך, הגישה המבקשת 1 לבית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה בקשה בדבר מינוי אפוטרופוס גוף ורכוש למנוחה (להלן: תיק האפוטרופסות ), אך המשיבה 1 ביקשה להעביר את התיק האמור לדיון בבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו נוכח הליכים קודמים שהתנהלו באותו בית משפט. בקשתה של המשיבה 1 התקבלה: תיק הא פוטרופסות הועבר לבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו ונדון שם בפני כבוד השופט

ש' בר יוסף (תיק א"פ 20166-01-18).

3.

ביום 22.5.2018 נפטרה המנוחה. כחודש לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה דחופה למינוי מנהל עיזבון לבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו (להלן: תיק העיזבון ), וזאת, בין היתר, נוכח טענות המבקשים כי המשיבה 1 השתלטה על דירת המנוחה שלא כדין ומשתמשת, שלא כדין, בייפוי כוח שניתן לה, לטענתה, על-ידי המנוחה. בשלב זה, הגישה המשיבה 1 בקשה להעברת התיק האמור מבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו לבית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה, בטענה לחוסר סמכות מקומית. כבוד השופט ש'

בר יוסף קיבל את הטענה והחליט להעביר את תיק העיזבון לבית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה. המבקשים מיהרו והגישו בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו וטענו כי תיק העיזבון הינו "תובענה חדשה בענייני משפחה" שלפי סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה צריכה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו. ביום 26.7.2018 דחה כבוד השופט ש' בר יוסף את הבקשה וקבע כי סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה לא יכול לשמש מקור נורמטיבי לאיחוד תובענות שהראשונה בהן לא הייתה תובענה לפי חוק הירושה ואילו השנייה הייתה כזו – בשים לב לכך שסכסוכי ירושה נסובים על זכויות הצדדים בעיזבון, להבדיל מקשת רחבה של סכסוכים פנימיים בין יורשים או בין יורשים למוריש. לפיכך, נקבע בהחלטה האמורה כי תיק העיזבון אינו מהווה "תובענה חדשה בענייני משפחה" כהגדרתה בסעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, בהתייחס לתיק האפוטרופסות , ועל כן אין מקום לאחד את הדיון בתובענות בפני בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו. כבוד השופט ש' בר יוסף

עיכב את החלטת ההעברה והציע למבקשים, בשולי הדברים, למחוק את ההליך שבפניו, כדי שיראוהו כאילו לא הוגש מלכתחילה, ולהגישו מחדש בבית המשפט המוסמך – בית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה – באופן שיאפשר למבקשים לפנות לבית המשפט העליון בבקשה להעביר את הדיון באותו הליך חזרה לבית המשפט שלו, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. המבקשים פעלו לפי עצה זו. הם מחקו את ההליך בתיק העיזבון בבית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו והגישו אותו מחדש בבית המשפט לענייני משפחה פתח תקוה. לאחר מכן, וזאת כחלק מתוכניתם , הם הגישו את הבקשה דנא כדי שתיק העיזבון יחזור לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו ושם יאוחד עם תיק האפוטרופסות.

4.

אלו הן נפלאות הפרוצדורה.

זכויות שבמהות שמסתתרות בין סדקיה וחרכיה אינן עומדות לדיון בפניי ושעתן לא הגיעה.

5.

לטענת המבקשים, במקרה דנן מדובר במשפחה אחת שסכסוכיה, מגדול עד קטן, צריכים להתברר בבית משפט אחד. כמו כן טוענים המבקשים כי קיימת זיקה מהותית, עובדתית ומשפטית, בין תיק האפוטרופסות לתיק העיזבון.

6.

מאידך, סבורים המשיבים כי אין לאחד את שני התיקים, וכי על תיק העיזבון להתברר בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, בהתאם לכללי הסמכות המקומית. לטענת המשיבים, תיק האפוטרופסות דן בניהול חייה של המנוחה, ומשנפטרה המנוחה, נסגר התיק. לפיכך, אין בסיס לאיחוד בין שני התיקים. עוד מוסיפים וטוענים המשיבים, כי אין זהות בין הצדדים בשני התיקים. תיק האפוטרופסות נפתח על ידי המבקשת 1 כבקשה למנות אפוטרופוס למנוחה, כאשר המבקש 2 והמשיבה 1 כלל לא ידעו על כך תחילה, ולאחר מכן נתבקשו על ידי בית המשפט ליתן תגובתם. מאידך, הצדדים לתיק העיזבון הם המבקשת 1 והמשיבים 4-2 (שהם ילדיה של המשיבה 1 ונכדיה של המנוחה). המשיבה 1 איננה צד לתיק העיזבון שכן היא לא נכללה בצוואת במנוחה. לשיטת המשיבים, גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

7.

בהתבסס על הסמכות שנתונה לי מכוח סעיף 6(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, יחד עם תקנות 7 ו-258ב(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בחנתי את טענות הצדדים והנספחים השונים שאלה הגישו בפניי והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

כפי שעולה מכתבי בי-דין שהוגשו בפניי, מדובר בשני הליכים שונים הן מהותית והן דיונית – בקשה למינוי מנהל עיזבון מחד, ומינוי אפוטרופוס מאידך. השלב הדיוני בו נמצאים שני התיקים שונה גם הוא: מעיון במערכת "נט המשפט" עולה, כי תיק האפוטרופסות נמצא בשלבי סיום. האפוטרופוסיות שמונו כבר הגישו בקשה לתשלום שכר טרחתן והצדדים הגישו תגובות. יש להניח כי החלטה בעניין זה תינתן בקרוב ואז יגיע התיק לסיומו וייסגר. אעיר, במאמר מוסגר, כי לא נעלמה מעיני טענתם של המבקשים כי המשיבה 1 הגישה תגובה בתיק האפוטרופסות ביום 17.10.2018. להערכתי, אין בתגובה זו כדי לשנות את העובדה שתיק האפוטרופסות נמצא בשלבי סיום. מאידך, תיק העיזבון נמצא בשלב דיון התחלתי. הבקשה למינוי מנהל עיזבון הוגשה זה עתה, והתיק טרם החל להתברר בבית המשפט. הימצאות התיקים בשלבים דיוניים שונים שוללת, בדרך כלל, את איחוד הדיונים בתיקים אלו (ראו את החלטתי בעניין בש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות ושירותים בע"מ (19.8.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם) . אכן, כפי שנקבע בפסיקה, "התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית משפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה [...] משפחה אחת – בית משפט אחת" (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נ"ד(4) 337, 342 (2000)). ברם, ענייננו שונה מכלל העניינים שבהם ראוי לדון בתיקים במאוחד. סבורני כי איחוד הדיונים המבוקש עלול להביא דווקא לסרבול ההליכים במקום לייעלם, שעה שהליך אחד – תיק האפוטרופסות – כבר הגיע לקו הסיום, ואילו ההליך האחר – תיק העיזבון – עודנו בתחילת הדרך. בנסיבות אלו, וחרף העובדה כי מדובר בבני משפחה אחת, הנני סבור כי אין הצדקה לאחד את הדיון בהליכים הללו. לכך יש להוסיף את העובדה כי בענייננו לא קיימת זהות מלאה בין הצדדים המעורבים בשני ההליכים.

9.

מעיון בכתבי בי-דין שהוגשו בפניי וההליכים המתנהלים בין הצדדים בבתי המשפט לענייני משפחה עולה תמונה מורכבת ועגומה של סכסוך משפחתי והתנהלות דיונית אשר מעלה ספקות בנוגע לרצון הצדדים – בני משפחה אחת – להביא את סכסוכיהם השונים לסיום. טוב היה אילו הצדדים לא נקטו בצעדים המביאים להימשכות ההליכים שלא לצורך, וחלף זאת חיפשו פתרון בדרך לפשרה ולסיום הסכסוך. כפי שנאמר לא אחת, פשרה רעה עדיפה לעיתים על משפט טוב ( " A bad settlement is better than a good trial" - Strong v. BellSouth Telecomm., Inc., F.R.D. 167, 172 (W.D. La. 1997) ) .

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לאור התנהלות הצדדים ונוכח העובדה שהבקשה דנא מהווה המשך להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, אין צו להוצאות.