בש"א 6137/13 אינפייר בע''מ נ. פוגץ' ובניו בע''מ

1.

המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דחה ערעור שהגישה על פסק דין של בית משפט השלום באשקלון.

פסק הדין ניתן ביום 13.6.2013 ולטענת המבקשת זה הומצא לידיה ביום 23.6.2013. מכאן ובשים לב לימי פגרת הקיץ, כי המועד האחרון להגשת ההליך חלף ביום 8.9.2013. הבקשה שבפניי, אליה צורפה בקשת רשות הערעור, הוגשה ביום 9.9.2013, באיחור של יום אחד.

בבקשה ציינה המבקשת, אשר אינה מיוצגת בהליך זה, כי בטעות ובתום לב סברה שניתן להגיש את ההליך הערעורי עד ליום ה-31, ורק עת הגיע למזכירות בית המשפט לשם הגשתו הסתברה לה טעותה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, והיא טוענת, בין היתר, כי האיחור נגרם בשל רשלנותה של המבקשת וכי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת נמוכים ביותר.

2.

לאחר שאיזנתי בין השיקולים הצריכים לעניין החלטתי להיעתר לבקשה להארכת מועד (תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה).

הצדק עם המשיבה כי גם איחור של יום אחד בהגשת הליך ערעורי איחור הוא וכי על-דרך הכלל טעות במניין הימים אינה בבחינת "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הליך ערעורי בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין או ספירה ידנית של הימים בלוח-השנה (והמבקשת אף לא הבהירה מה נעשה על ידה על מנת להימנע מאותה הטעות).

יחד עם זאת, משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה (ראו והשו בש"א 8975/12 PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS

נ' רביבי (9.1.2013)), ובענייננו בנוסף לשיקול זה יש ליתן משקל לעובדה שהמבקשת אינה מיוצגת, וכן לכך שהמשיבה לא טענה כי ביממה שחלפה למן המועד האחרון להגשת ההליך ועד להגשת הבקשה שינתה מצבה לרעה.

בנסיבות אלו, ומבלי להביע עמדה לגבי סיכוייו של ההליך לגופו, סבורני כי אין לחסום את דרכה של המבקשת לבירור טענותיה בבית-משפט זה.

אשר על כן החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.

המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתוייקנה בקשת רשות הערעור והחלטתי זו.