בש"א 6203/13 שולמית אייל נ. תומרקום ,גרופ בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ מבית המשפט המחוזי מרכז, שלא לפסול את עצמה. ההחלטה ניתנה ביום 29.7.2013 והומצאה למבקשת, לדבריה, ביום 31.7.2013. המבקשת טוענת כי ביום 10.9.2013 – קרי ביום האחרון להגשת הערעור – היא הגיעה לבית המשפט אך בדרך מעדה, נחבלה ונאלצה לשוב על עקבותיה. הבקשה להארכת מועד, בצירוף אישור מחלה, הוגשה ביום למחרת (11.9.2013), וכן צורף לה הערעור גופו. כמו-כן ביום 15.9.2013 הגישה המבקשת תצהיר התומך בבקשה ומסמך רפואי נוסף. המשיבה מצדה הודיעה על התנגדותה למתן ארכה, בציינה את פרק הזמן הארוך שהיה למבקשת להגיש את הערעור, שאותו לא ניצלה. המשיבה טוענת כי התנהלותה של המבקשת נועדה לדחות את הקץ.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

הדין קובע תקופת-זמן קצובה וקצרה להגשת ערעור פסלות, ולא בכדי: "במועדים אלו – הקצרים מן המקובל לערעור או לרשות ערעור בעניינים אחרים – ניתן ביטוי לחשיבותו של הליך הפסלות כיורד לשורש ההליך, וכן לחשיבות ההכרעה המהירה בו שתסיר כל עננה באשר לאובייקטיביות השיפוטית" (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 338 (2006)). עם זאת, תקופת פגרה אינה באה במניין הימים שנקבעו בתקנות (ראו תקנה 529 לתקנה תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ולכן בענייננו צודקת המבקשת בטענה כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד. עוד אציין כי לפי האמור בתגובת המשיבה, עוד ביום 7.8.2013 הודיעה המבקשת כי בכוונתה להגיש ערעור. במצב דברים זה, ובשים לב לנימוקי הבקשה, ראיתי לנכון ליתן ארכה כמבוקש, וזאת בלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הערעור.

לפיכך, הבקשה מתקבלת. הערעור יתקבל לרישום ויטופל כסדרו. המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי זו בתיק הערעור.