בש"א 6227/13 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת א' שמאי-כתב מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מיום 12.8.2013, שלא לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בהלכים שונים המתנהלים בין הצדדים.

המבקש ציין כי ההחלטה הומצאה לידיו ביום 22.8.2013, ומכאן, ובשים לב לפגרת הקיץ, כי עשרת הימים אשר היו נתונים לו להגשת ההליך (תקנה 471ג(ב)

לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-198), חלפו ביום 10.9.2013. הבקשה שבפניי הוגשה יומיים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך, ביום 12.9.2013, ובגדרה עותר הוא למתן ארכה עד ליום 30.9.2013, בציינו כי ימי העבודה בחודש ספטמבר הינם מועטים נוכח חגי ישראל וכי "טרדות החגים מרובות הן".

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

מן הבקשה עולה כי התקופה העומדת למבקש להגשת ההליך היתה ידועה לו, ולמרות זאת בחר להגיש את הבקשה יומיים לאחר שחלף המועד להגשת הערעור, ולכך לא ניתן בבקשה כל טעם. כמו כן, גם לבקשה לא צורפה הודעת הערעור, והתבקשה ארכה ניכרת נוספת נוכח "טרדות" חגי תשרי, אשר חלו במהלך חודש ספטמבר 2013. החגים אינם בבחינת נתון מפתיע לו לא יכול היה המבקש להיערך מראש, ומשכך הטעם אותו הציג המבקש בלקוניות ומבלי שהעלה כל טענה כי לא היה באפשרותו להשלים את הכנת הערעור במועד (ויוזכר כי ההחלטה הומצאה לידיו לפי טענתו שלו עוד ביום 22.8.2013), אין בו כדי להקים "טעם מיוחד" המצדיק להאריך את המועד להגשת הערעור, וודאי שלא לתקופה אשר נתבקשה.

הדברים יפים במשנה תוקף בשים לב לכך שההליך שהגשתו מתבקשת הינו ערעור פסלות - הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות - ונוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבע לא אחת כי יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה לעניין בקשות להארכת מועד לצורך הגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09

דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 332 (2006)). לכך יש להוסיף כי לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, הרי שעל פני הדברים גם בסיכויי ההליך אין כדי להצדיק להיעתר לבקשה, וזאת נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט - חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.