בש"א 6245/16 בש"א 6245/16

עיינתי עיין היטב בבקשה שבכותרת, שעניינה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.4.2016 בגדרה נדחתה בקשה לסילוק חלקי של תובענת המשיבה על הסף (להלן: ההחלטה הראשונה ). על גבי הבקשה צוין בכתב יד כי המשיבה מתנגדת למתן הארכה. כן עיינתי, באמצעות מערכת "נט המשפט", בהחלטה מיום 17.7.2016, בגדרה נדחתה בקשה נוספת מטעם המבקשים לסילוק התובענה על הסף (להלן: ההחלטה השנייה ) (יצוין כי חרף האמור ברישא של בקשת הארכה, בקשת רשות הערעור גופה אינה מצויה בתיק). לאחר עיון כאמור ולאחר ששקלתי בדבר, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה.

בקשת הארכה הוגשה ביום 11.8.2016, מספר חודשים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. משך הזמן הארוך אשר חלף מהווה שיקול בלתי מבוטל לדחיית הבקשה.

כמו כן, וזאת עיקר, לא מצאתי כי הנימוק אשר עומד בבסיס הבקשה להארכת מועד מהווה טעם מבורר למתן הארכה המבוקשת. אף שהבקשה אינה כוללת הסבר מפורש מדוע נמנעו המבקשים מהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, משתמע ממנה כי הטעם לכך נעוץ בעובדה שבאותו מועד התובענה בבית המשפט המחוזי כללה, בנוסף לבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), גם רכיב שעניינו ביטול פסק הדין מחמת מרמה. לשיטת המבקשים, עם מתן ההחלטה מיום 16.5.2016 למחיקת החלק בכתב התביעה המתייחס לעילת המרמה, נוצר מצב דברים חדש אשר מצדיק את סילוק התובענה על הסף. זאת, שכן הלכה למעשה הרכיב היחיד אשר נותר בכתב התביעה הוא הבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה ורכיב זה, כך לעמדת המבקשים, לא יכול להתברר במסגרת מסלול דיוני של תובענה לסעד הצהרתי.

יוצא איפוא, כי לגישת המבקשים עצמם בין מועד מתן ההחלטה הראשונה לבין מועד מתן ההחלטה השנייה חל שינוי נסיבות מהותי, ולפיכך "די להעמיד לביקורת שיפוטית במסגרת הבקשה לרשות ערעור את החלטת ביהמ"ש מיום 17/7/16" (סעיף 17 לבקשת הארכה). אף על פי כן, המבקשים עותרים לקבלת ארכה להשיג על ההחלטה הראשונה מטעמי זהירות וזאת לאור קביעת בית משפט המחוזי - בגדר ההחלטה השנייה - כי טענות המבקשים מהוות חזרה על אלה שהועלו בגדר בקשת הסילוק הקודמת. ואולם ממה נפשך: ככל המבקשים צודקים בטענתם כי סילוק התובענה על הסף מתחייב כתוצאה משינוי נסיבות אשר חל לאחר מתן ההחלטה הראשונה - הרי שעל פני הדברים די להם להשיג על ההחלטה השנייה וממילא אין הם נדרשים לארכה המבוקשת. ואילו ככל שהטענות לסילוק על הסף אינן אלא חזרה על טענות אשר הועלו והוכרעו בהחלטה הראשונה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שהיה על המבקשים להשיג על ההחלטה הראשונה בסמוך לאחר נתינתה וממילא אין הצדקה ליתן להם ארכה להשיג על ההחלטה האמורה כעת.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, וממילא אין בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד. מובן, כי פתוחה בפני המבקשים הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה, הכול בהתאם לכללים ולמועדים הקבועים בדין.