בש"א 6337/16 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 להעברת מקום דיון בת.א. 63691-03-16 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט שלום במחוז דרום.

2.

ענייננו בתביעה שהגישו המשיבים בבית משפט השלום בירושלים נגד המבקשים, עקב נזקי גוף נטענים שנגרמו להם בתאונת דרכים שבמסגרתה המבקש 1 נהג ברכב שבו הם נסעו.

3.

בבקשה נטען כי אין בקיומו של סניף בירושלים למבקשת 2 כדי להצדיק את ניהול התביעה בירושלים, מקום שמלוא הזיקות המהותיות שלה מורות על קיום הדיון בבית משפט במחוז הדרום: המשיבים הינם תושבי באר שבע, המבקש 1 גם הוא תושב באר שבע, ובעקבות התאונה מושא התביעה, המשיבים עברו טיפולים רפואיים בערד ובבאר שבע.

4.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי אף שהתביעה מקיימת זיקה למחוז הדרום, המבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק להעברת מקום הדיון, שכן לא הוסבר באופן קונקרטי כיצד יהיה בהעברה כדי לסייע לבירור המחלוקת. המשיבים טוענים כי תביעתם הינה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ), וככזו צפויים להעיד בה מומחים לענין הנזק שנגרם להם, שימונו על ידי הערכאה הדיונית בהתאם למקום מושבה. כמו כן, נטען כי המרחק בין ירושלים לבין מחוז הדרום אינו מצדיק את שלילת היתרון הדיוני הנתון לתובעים לבחור היכן תתברר תביעתם; יתרון אשר נוצל במקרה זה כדי לבחור בבית משפט השלום בירושלים ש"מטפל במהירות וביעילות בתביעות ע"פ חוק הפלת"ד". על כן מבקשים המשיבים כי הבקשה תידחה וכי תוטלנה הוצאות על המבקשים.

5.

לאחר התלבטות, החלטתי לדחות את הבקשה.

מקרים המקיימים נסיבות דומות לאלו שלפנינו אינם פשוטים להכרעה. מחד גיסא, כטענת המבקשים, מתקיים רוב מוחלט של זיקות אל מחוז אחר מזה שאליו הוגשה התביעה, ומאידך גיסא, כטענת המשיבים, מאזן הנוחות אינו מטה במובהק את הכף לטובת העברת מקום הדיון; הלכה היא שאין די בקיומה של סמכות מקומית פורמאלית כדי להותיר את מקום הדיון על כנו, ואילו למולה ניצבת ההלכה כי במדינתנו הקטנה אין לשלול בנקל את היתרון הדיוני המוקנה לתובע לבחור היכן תישמע תביעתו, וכך בייחוד בתביעות לפי חוק הפלת"ד. בהלימה לכך, הן המבקשים הן המשיבים תמכו עמדותיהם בפסקי דין של בית משפט זה. בא כוח המבקשים אף הגדיל לעשות וצירף לבקשה פסק דין של השופטת ע' ברון

בבש"א 3654/16 פלוני נ' פלוני

(8.6.2016), במסגרתו התקבלה בקשה שהגיש בשם המבקשת 2 להעברת מקום הדיון בתביעה שהוגשה נגדה על ידי אדם שיוצג על ידי בא כוחם של המשיבים כאן. כמו כאן, מירב הזיקות שם היה למחוז אחר מזה שבו הוגשה התביעה, אלא שבאותו ענין, בית המשפט הדגיש כי עצם קרות התאונה היה שנוי במחלוקת ועל כן " הצדדים עשויים להידרש להביא עדים לא רק לצורך הוכחת הנזק, בדומה לתביעות רבות שמוגשות לפי חוק הפלת"ד ". לעומת זאת, בענייננו המבקשים אינם טוענים למחלוקת לענין קרות התאונה מושא התביעה, ואף לא צירפו לבקשה את כתב הגנתם ללמדני אחרת. משכך, נדמה שבמקרה זה מירב הזיקות שהתביעה מקיימת אל מחוז הדרום, אינו מעיד כי בירור התביעה בירושלים צפוי לגרום לקושי כזה המצדיק את העברת מקום הדיון (וראו בש"א 2288/00 כהן נ' דדוש (16.4.2000)).

אף על פי כן, בא כוח המבקשים ראה לחתום הבקשה כדלהלן:

"אין אלא לתמוה ולהצר על עמדת ב"כ המשיבים שיודע היטב את עמדת בית המשפט העליון ולפיה על פי מבחן מירב הזיקות הדיון יועבר לבית המשפט במחוז הדרום. לא ברור מדוע מטריח ב"כ המשיבים אותנו ואת בית המשפט הנכבד להיזקק לבקשה שעה שהתוצאה ברורה.

יצוין כי ב"כ המשיבים התנגד לבקשה קודמת בתיק אחר ובית המשפט הנכבד נתן החלטה בבש"א 3654/16 המעבירה את הדיון. לפיכך לא ברור לנו מדוע חוזר ב"כ המשיבים על התנגדות סרק.

יתכן כי העובדה שבית המשפט לא הטיל הוצאות בתיק הקודם נותנת לב"כ המשיבים את הלגיטימציה לגרום לסרבול ההליכים ולכן אנו מבקשים כי הפעם יוטלו על המשיבים הוצאות הבקשה בשל התנגדותם."

מבלי למתוח ביקורת על עצם הגשת הבקשה שלפני, אני סבור כי יש משום האירוניה בקבילה על בא כוח המשיבים כמי ש"מטריח" את בית המשפט, מקום שהקובל הוא שביקש את העברת מקום הדיון שלה המשיבים מתנגדים - בקשה אשר לא הוכח כי היה הכרח בהגשתה. ואמנם, בא כוח המבקשים לא רק "במומו פוסל" (בבלי קידושין

ע', ב'), אלא מתבטא בנחרצות מיותרת, שלא לומר חצופה, בנוגע ל"עמדת בית המשפט העליון" ולכך ש"התוצאה ברורה". ענייננו יעיד שהדברים למעשה אינם ברורים: לכל מקרה נסיבותיו הפרטניות העשויות להכריע את גורלו, ועוד, הכרעה בבקשות מן הסוג הנדון מוכרחה שתתבסס במידה רבה על שיקול דעת המותב הדן בהן.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. נוכח התלבטותי אודות ההכרעה הנכונה במקרה זה, ומשלא ברור שסירוב המשיבים להסכים להעברת מקום הדיון היה ראוי, איני רואה לעשות צו להוצאות. לאור ניתוח התמריצים שערך בא כוח המבקשים בחתימת בקשתו, אציע לשני הצדדים להיזהר בהתנהלותם בלא תלות בהשערותיהם בנוגע לסבירות כי תוטלנה עליהם או על חבריהם הוצאות.