בש"א 6361/20 יוסף שלמה צוראל נ. אילן וולך

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.11.2019 (רת"ק 61701-09-19) בגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 5.8.2019. המשיב מתנגד לבקשה.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה, לא ראיתי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין. זאת, לשם השגת יעילות, ודאות וסופיות ההליך על יסוד הכללים החלים באופן שווה על כל בעלי הדין. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא יום 3.12.2019, ואילו הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 10.9.2020. היינו מדובר באיחור ניכר. טענות המבקש כי רק ביום 27.2.2020 נחשף למידע המשפטי המצדיק את הגשת בקשת רשות הערעור לא הוכחו ופורטו כדבעי. אולם, אף אם הייתי יוצאת מנקודת הנחה כי יש להתחיל את מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור מיום 27.2.2020, הרי שהמבקש לא הניח "טעם מיוחד" לאיחור הניכר שחלף מאז ועד להגשת הבקשה שלפניי. אציין כי נתתי דעתי למצבו הרפואי של המבקש ועיינתי במסמכים שהגיש בעניין. אולם, מחלת בעל דין תהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, רק במקרה בו הוכיח המבקש את קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכן כי היא מנעה ממנו להגיש את ההליך במועד (ראו, למשל: בש"א 6439/13 לרון נ' לוין

(26.11.2013), וההפניות שם). בענייננו, המסמכים שצורפו לבקשה אינם עדכניים, ומכל מקום המבקש עצמו נקט בתקופה זו בהליכים משפטיים אחרים, לרבות בהוצאה לפועל, כך שאיני סבורה כי הוא הוכיח שלא היה ביכולתו להגיש את בקשת רשות הערעור, ולמצער את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, במועד.

לכך יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה, וזאת בשים לב לאמת המידה המצומצמת למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות (ראו :

רע"א 100/19

מולדבסקי נ' מדינת ישראל (20.1.2019)) .

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,000 ש"ח.