בש"א 7804/20 יוסף שלמה צוראל נ. אילן וולוך

לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 6361/20 מיום 14.10.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

ביום 10.9.2020 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) ברת"ק 61701-09-19 מיום 3.11.2019 במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. לצד בקשת רשות הערעור הגיש המערער בקשה להארכת מועד, בה טען כי נחשף למידע משפטי חדש הרלוונטי להליך רק ביום 27.2.2020, וכי גם לאחר מועד זה לא היה באפשרותו לנקוט בהליך עקב מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע, כמו גם בשל הדרדרות שחלה במצבו הרפואי והנפשי.

2.

ביום 14.10.2020 דחתה הרשמת את הבקשה. נקבע כי לא הוכחה טענת המערער כי רק ביום 27.2.2020 נחשף למידע משפטי רלוונטי להליך, ובכל מקרה המערער לא הציג טעם מיוחד לאיחור הניכר בהגשת בקשת רשות הערעור אף בהתייחס למועד זה. בהחלטתה ציינה הרשמת כי נתנה דעתה למצבו הרפואי של המערער, אך נוכח העובדה שהמסמכים שצורפו לבקשה לא היו עדכניים והמערער נקט בהליכים משפטיים אחרים בתקופה הרלוונטית, לא הוכח כי לא היה ביכולתו להגיש את הבקשה, ולכל הפחות את הבקשה להארכת מועד, במועד. לבסוף ציינה הרשמת כי גם סיכויי ההליך אינם תומכים בקבלת הבקשה.

3.

מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו טוען המערער כי הרשמת אימצה את עמדת המשיב, שהתנגד לבקשה להארכת מועד, בקבעה כי לא הוצג טעם מיוחד אשר מצדיק את הארכת המועד, אף כי לא היה מקום לעשות כן. האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מקיומן של נסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתו. כמו כן, סיכויי הערעור גבוהים נוכח העובדה שניכר כי נגרם לו "עוול זועק לשמים". בנוסף, צירף המערער לערעורו תצהיר ומכתב מרופא מטפל מיום 9.11.2020 התומך בטענתו שמצבו הרפואי-נפשי מנע ממנו להגיש את ערעורו במועד.

4.

דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש"מ 7500/20 אבו סרארי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.11.2020); בש"א 6451/20 סרחאן נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (24.9.2020); בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט , פסקה 5 (14.9.2020)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. המערער לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כה ממושכת – כשבעה חודשים אף מהמועד שבו לדבריו נתגלה לו מידע חדש, ולמעלה מעשרה חודשים מאז מתן פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור בהליך העיקרי. אמנם, מחלתו של בעל דין יכולה לגבש טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אך זאת, כפי שגם ציינה הרשמת, רק אם הוכח דבר קיומה של המחלה בתקופה הרלוונטית וכן כי המחלה מנעה מבעל הדין או מבא כוחו להגיש את ההליך במועד (ראו לדוגמה: בש"א 6439/13 לרון נ' לוין (26.11.2013)). כמו כן, ככל שמשך האיחור גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה (רע"א 4831/06 לוי נ' רזין ובניו בע"מ , פסקה 4 (24.8.2006)). המערער לא ביסס את טענתו, לא צירף לפני הרשמת מסמכים רפואיים עדכניים ולא הוכיח כי מחלה מנעה ממנו ליתן דעתו לענייניו המשפטיים.

5.

לא למותר לציין כי ערכאת הערעור איננה "מקצה שיפורים" לערכאה הדיונית ולא ניתן להגיש במסגרתה מסמכים שלא הונחו לפני הערכאה הדיונית (ראו לאחרונה : בש"א 6183/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 3 (17.9.2020); בש"א 5174/20 שחם נ' פקיד שומה חולון , פסקה 4 (30.7.2020)). מה גם שאין במכתב מיום 9.11.2020 שצורף לערעור כדי להכריע את הכף לטובתו. בצדק גם קבעה הרשמת כי בשים לב לאמת המידה המצומצמת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אף סיכויי הערעור אינם תומכים בהיעתרות לבקשת ההארכה.

הערעור נדחה.