בש"א 6451/20 מוחמד והדאן סרחאן ואח' נ. מדינת ישראל

לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 1429/20 מיום 6.8.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש ) בת"א 42768-03-16 מיום 23.6.2019 (להלן: פסק הדין ).

1.

ביום 1.5.2019 ניתן פסק דין חלקי בעניינם של המערערים בבית המשפט המחוזי. ערעור שהגישו על פסק הדין החלקי נמחק בדיון המקדמי שהתקיים ביום 21.1.2020 (ע"א 4079/19). ביום 23.6.2019 ניתן פסק הדין הסופי בתובענה, אך רק ביום 23.2.2020, בחלוף כחודש ימים מיום מחיקת הערעור על פסק הדין החלקי, הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין הסופי. בבקשה טען בא-כוח המערערים כי טעה לסבור שאינו נדרש להגיש את הבקשה עד לאחר הדיון המקדמי שהתקיים ביום 21.1.2020, וזאת בעקבות דברי באת-כוח המשיבה עמה שוחח בעניין. עוד נטען כי נסיבות המקרה, שעה שתביעתם בבית המשפט המחוזי נסובה על קבלת פיצויים בשל הפקעת מקרקעין, מהוות "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הערעור, ואף מלמדות על סיכויי ההליך הגבוהים.

2.

בתגובתה לבקשת המערערים, טענה המשיבה כי כלל לא התקיימה שיחה כנטען בין בא-כוח המערערים לבאת-כוחה. כמו כן, אין בנסיבות העניין כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, וודאי לא כאשר מדובר באיחור ארוך במיוחד.

3.

ביום 10.6.2020 דחתה הרשמת את בקשת המערערים. נקבע כי לא הוצג "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד אשר הוגשה באיחור ניכר ומשמעותי, כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין. זאת כאשר טעות שבדין אינה מצדיקה כשלעצמה איחור בהגשת ערעור. מה גם שהטענה לא נתמכה באסמכתאות כנדרש. בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 30.6.2020. בקשה נוספת לעיון חוזר נדחתה ביום 6.8.2020.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה פירטו המערערים בהרחבה את מהלך העניינים בבית המשפט המחוזי ואת השגותיהם על פסק הדין שניתן בעניינם. כמו כן, טענו כי שגתה הרשמת בהכריעה בבקשתם להארכת מועד מבלי שניתנה הדעת לבקשה שהגישו למתן רשות להגיב על תגובת המשיבה לבקשתם, ובקבעה בהחלטתה מיום 30.6.2020 כי לא התקבלה למרשם בקשה מעין זו. גם מאזן הנוחות ושיקולי הצדק מובילים לתוצאה לפיה יש לקבל את בקשתם לארכת מועד.

5.

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של הרשם בעניינים כגון דא הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: בש"א 5438/20 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (17.8.2020); בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט (14.9.2020)). בענייננו, לא הציגו המערערים כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת.

6.

כידוע, הארכת מועד להגשת הליך תינתן רק אם התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומם של טעמים מסוג זה נבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר, על בית המשפט לבחון את משך האיחור, את הטעם העומד בבסיסו, ואת הסיכויים הלכאוריים של ההליך שמתבקשת ארכה להגשתו (ראו: בש"א 4997/20 הועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי נ' קסיס , פסקה 5 (26.7.2020); בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב-יפו , פסקה 5 (15.3.2020)). המערערים לא הציגו כל נימוק אשר ניתן לראות בו "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה. ניסיונם להיתלות בדברים שלטענתם נאמרו על ידי באת-כוח המשיבה, לצורך הצדקת האיחור, אינו יכול לסייע להם. האחריות לבירור המועדים להגשת הליכים רובצת על בעל הדין הנוקט בהליך (ראו למשל: בש"פ 4979/19 פודים נ' ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין , פסקה 12 (31.12.2019)). בנוסף, כפי שקבעה הרשמת, לא רק שמדובר בטענה אשר לא הוכחה כדבעי, אלא שגם אם אכן מקורו של האיחור הוא בטעות, אין מדובר בטעות שלא ניתן היה למנוע באורח סביר, ולפיכך אין הדבר מהווה "טעם מיוחד" (וראו: בש"פ 187/20 חואיטה נ' חביבאללה , פסקה 9 (19.1.2020)). מה גם שטענת המערערים כי הוטעו לחשוב שעליהם להמתין לדיון המקדמי שהתקיים ביום 21.1.2020 אינה יכולה להצדיק את האיחור הנוסף בהגשת הבקשה – למעלה מחודש ימים מהמועד שבו ניתן פסק הדין באותו הליך.

הערעור נדחה.