פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4831/06
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
יעקב לוי
נ ג ד
המשיבה:
רזין ובניו בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב מיום 10.5.06 בע"א 2684/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ש'
דותן
בשם המבקש: עו"ד א' לוי
החלטה
1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2684/05 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 10.5.06, שדחה ערעור על החלטת כב' הרשם ש' ברוך מיום 21.4.05, לפיה נדחתה בקשת המבקש להאריך מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה.
2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המשיבה הגישה תביעה נגד המבקש ונגד נתבע נוסף לאכיפת הסכם ורישום זכויות בנכס. משלא הוגש כתב הגנה במועד על ידי המבקש, ביקשה המשיבה ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. בית המשפט נענה לבקשה. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מאחר והוגשה באיחור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. כארבעה חודשים לאחר מתן החלטה זו הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הדין. כב' הרשם דחה את הבקשה מן הטעם שהוגשה ב"שיהוי קיצוני ביותר" וכי המבקש לא הניח הסבר מניח את הדעת מדוע פנה רק במועד זה, חרף מחלתו, ומדוע לא פעל בנו של המבקש במועד, על פי ייפוי הכח שבידו. משלא נמצאו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד, נדחתה הבקשה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך אימוץ נימוקי הרשם ואף לאור העובדה כי אין למבקש הגנה טובה נגד התביעה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
3.המבקש חוזר בבקשתו על הנימוקים אותם העלה בפני הערכאות דלמטה. בין היתר טוען הוא כי האירוע המוחי הקשה שבו לקה ושהצריך תקופת שיקום ארוכה, הגביל את יכולת התקשורת עימו לצורך הגשת הבקשה במועד. כן טוען הוא כי לא היה מקום להמציא לו את כתב התביעה ולא לבנו, מיופה כוחו, שכן אינו יודע קרוא וכתוב וכי המשיבה ידעה זאת. לגופו של עניין חוזר הוא על טענותיו לגבי ההסכם גופו.
4.עיינתי בבקשה על נספחיה וכן בפסק הדין ובהחלטת הערכאות דלמטה. אין בידי להיעתר לבקשה, חרף הצער וההבנה למצבו של המבקש. ראשית, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו (3) 123 (1982). אף המבקש לא טוען כך בבקשתו. שנית, ולגופו של עניין, כידוע, החלטה במעמד צד אחד ניתנת לביטול אם הגיש בעל הדין נגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול "תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה" (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). מדובר במועד הקבוע בחיקוק, שבית המשפט רשאי להאריכו מטעמים מיוחדים שירשמו (תקנה 528 לתקנות; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, 1995) 889). בפסיקה נקבע כי מחלתו של בעל דין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה הוגשה שלא באיחור (ראו: ע"א 201/66 מונטיפיורי נגד זלינגר , פ"ד כ(4) 17, 19 (1966) ; זוסמן בספרו, בע' 895-896). כן נקבע כי ככל שמשך האיחור גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד (ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2), 353, 358-359 (1986)).
5.בענייננו, הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור של כארבעה חודשים מיום ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, כאשר לא הוסבר מדוע בנו של המבקש, שהחזיק בייפוי כח מאת המבקש, לא פעל במועד, בעזרת עורך דינו, להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולהגשת הבקשה להארכת המועד. אכן, התרשמתי, כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מחלתו של המבקש, שימשה תירוץ למחדלי האיחור, אך לא מצאתי בה טעם מיוחד המצדיק את מתן האורכה המבוקשת, בייחוד כאשר בנו של המבקש המשיך לעבוד בעת שהיה אביו מאושפז. אף לא מצאתי ממש בטענה לגבי המצאת כתב התביעה למבקש עצמו, שנעשתה בהתאם לדין, ואין בה כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. אציין עוד כי בית המשפט המחוזי לא מצא כי יש בידי המבקש טענות הגנה ראויות. לאור מכלול נסיבות אלה דין הבקשה להידחות.
אשר על כן, בקשת הערעור נדחית.
משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' באב תשס"ו (24.8.06).
ש ו פ ט ת