בש"א 6436/08 חיה מור נ. אילן פינבאום

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתביעות רכוש הדדיות בין בני זוג. בית המשפט המחוזי דחה, ברוב דעות, את ערעורה של המבקשת בעניין חלוקת כספים ונכסים בין הצדדים על פי הלכת השיתוף בין בני זוג. פסק הדין ניתן ביום 2.6.2008 בהעדר הצדדים. על פי האמור בבקשה ובתצהיר המבקשת, פסק הדין נתקבל במשרד בא-כוחה ביום 11.6.2008; כשבוע לאחר מכן היא פנתה ללשכה לסיוע משפטי לשם הסדר ייצוג בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה; הלשכה לסיוע משפטי הנפיקה מינוי ביום 1.7.2008 וזה הועבר למשרד בא-כוחה ביום 6.7.2008. על פי הנטען, כיוון שנדרשו מספר ימים להכין את הערעור וכן מספר ימים עד שהוא הגיע למזכירות בדואר רשום, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד, הן בטענה כי לא ניתן הסבר מספק לאיחור בהגשת ההליך והן בטענה כי סיכויי ההליך קלושים.

2.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק לשלושים ימים. הארכת מועד להגשת הליך מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, הטעם עליו מתבססת הבקשה הוא הסדרת הייצוג בלשכה לסיוע משפטי. אכן, כאשר מדובר במבקש דל אמצעים, אשר נזקק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ובכך לבסס את אותו "טעם מיוחד" הנדרש לצורך הארכת מועד (ראו, בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד(4) 702). כמובן שאין מדובר בכלל המופעל באופן אוטומטי. בכל מקרה ומקרה מופעל שיקול דעת פרטני, בשים לב לכלל נסיבות העניין. במסגרת הנסיבות והשיקולים נבחנת השאלה האם הוגשה בקשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך וכן נלקחים בחשבון משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך, הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

3.

במקרה שלפניי, דומה כי להליכים של הסדרת הייצוג בלשכה לסיוע משפטי הייתה תרומה משמעותית לאיחור בהגשת ההליך. אמנם, נראה כי המבקשת עצמה לא הזדרזה די הצורך בפנייה ללשכה לסיוע משפטי. לא ניתן גם הסבר מספק לפרק הזמן שחלף מעת הסדרת הייצוג של המבקשת (ביום 6.7.2008) ועד להגשת ההליך שבכותרת (ביום 17.7.2008). אף יש ממש בטענת המשיב לפיה לכל הפחות היה על המבקשת לבקש ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך . יחד עם זאת, המדובר באיחור מזערי של שלושה ימים. המשיב בתגובתו לבקשה שלפניי לא טען כי הסתמך על האיחור וממילא לא הוכיח כי נגרם לו נזק עקב כך. על כן, ככל שנוצרה אצלו ציפייה כי לא יוטרד עוד בהליך ערעורי, אין היא בעוצמה המצדיקה לשלול מן המבקשת את האפשרות למצות את זכות הערעור. המזור למצב שבפני הוא בהארכת המועד תוך חיוב המבקשת בהוצאות מתאימות, ולא בשלילת הגישה לבית המשפט.

הבקשה מתקבלת איפוא, כך שהמועד להגשת הליך מוארך עד למועד הגשתו בפועל. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪. ההחלטה תתויק בתיק הבקשה לרשות ערעור.