פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6444/11 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. שמואל בן עוז
2. חברת תבניות במשיכה בן עוז בע''מ ח.פ. 511329286
נ ג ד
המשיב:
פקיד השומה חיפה
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 4107/09 (כב' המישנה-לנשיאה א' ריבלין וכב' השופטים א' רובינשטיין וח' מלצר). בפסק-הדין נדחה פה-אחד ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר עסק בהיקפו של פטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.
2.
פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 10.8.2011 , בהעדר הצדדים. בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984(להלן: התקנות ) המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. בהתחשב בכך, ובשים לב לפסיקה לפיה בהליך מן הסוג הנדון ימי הפגרה אינם עוצרים את מרוץ הזמנים, המועד האחרון להגשת ההליך היה ביום 25.8.2011. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.9.2011 , קרי - באיחור של 12 ימים. טענתם היחידה של המבקשים, אשר אינם מיוצגים בהליך שלפניי, היא כי האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שלא ידעו כי ימי הפגרה אינם עוצרים את מרוץ הזמנים להגשת ההליך. המשיב מתנגד לבקשת האורכה.
3.
דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לתקנה 4 לתקנות הנ"ל, הרשם רשאי להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף בהתקיים "טעם מיוחד". על דרך הכלל, הגישה לעניין קיומו של "טעם מיוחד" לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת. זאת נוכח טיבו המיוחד של הליך הדיון הנוסף, המהווה חריג לעקרון סופיות הדיון. לכך יש להוסיף כי בנסיבות המקרה שלפניי, האיחור בהגשת ההליך שבכותרת הוא ניכר, בשים לב לכך שמשך האיחור (12 ימים) קרוב למשך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. על רקע זה, הנטל המונח על כתפי המבקשים להצדיק את האורכה המבוקשת הוא משמעותי. לא שוכנעתי כי עלה בידם להרימו.
4.
טענת המבקשים לפיה טעו בחישוב הימים לצורך הגשת ההליך, נטענה באורח כללי ללא תמיכה בתצהיר. מכל מקום, הפסיקה לפיה ימי הפגרה באים במניין הימים לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף, היא בגדר דין ידוע ומושרש. יוער כי אף שהמבקשים אינם מיוצגים בהליך שלפניי, הם היו מיוצגים במסגרת הערעור נשוּא בקשת האורכה. לפיכך, היה בידם לפעול בשקידה סבירה ולברר, באמצעות בא-כוחם, את המועד להגשת ההליך. המסקנה המתבקשת היא כי טעותם של המבקשים לחשוב כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים, היתה ניתנת למניעה באמצעות בירור שיגרתי. לפיכך, אין בטעות הנטענת כדי להוות "טעם מיוחד" לאיחור המשמעותי בהגשת ההליך. לכך יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים. זאת מאחר שמדובר בפסק-דין מנומק שניתן פה-אחד על-ידי הרכב של שלושה משופטיו של בית-המשפט העליון, אשר על-פני הדברים לא מתקיימים לגביו אמות-המידה לעריכת דיון נוסף כאמוּר בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
5.
אשר על כן, ובהתחשב במשקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. בסיום הדברים וכדי להניח את דעת המבקשים, יצוין כי עיינתי בתגובה אותה ביקשו להגיש ביום 19.9.2011, ולא מצאתי כי יש באמוּר בתגובה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתשרי תשע"ב
(2.10.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת