פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6498/13 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשים:
1. בנייני מרכז אלכסנדר בע"מ
2. עזרא קחטן
3. אליהו קחטן
4. שמואל שמעון
5. שמואל שרה (סביחה)
6. שמואל סבח
7. אליהו איציק
8. זיווה מורד
9. קופלר רחל
10. יגאל חיון
11. אברהם הלפרין
12. מרים הלפרין
נ ג ד
המשיבים:
1. מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ
2. עו"ד אבי נימצוביץ, כונס נכסים בתיק
הוצל"פ
3. הכונס הרשמי
4. מריה קרבון ו-9 אח'
5. עו"ד דוד י' אביטל
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
איני רואה צורך להאריך ולפרט את כל הרקע העובדתי – אפנה בעניין זה להחלטתה של כבוד הרשמת בנמלך מיום 12.9.2013, במסגרת ע"א 4443/13. אציין, כי בהחלטה זו האחרונה נפסק כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.6.2013 – היא ההחלטה שעליה נסב ע"א 4443/13 – מהווה "החלטה אחרת", ועל כן הדרך להשיג עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור . כבוד הרשמת הורתה אפוא על מחיקתו של ההליך שהוגש כערעור בזכות (ע"א 4443/13), תוך שהבהירה כי אין בכך כדי למנוע מהמבקשים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.6.2013.
ביום 1.10.2013 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד. יצוין, כי הבקשה הוגשה "על דרך ההפניה", כשהנימוקים למתן הארכה כלולים בבקשת רשות הערעור גופה, שצורפה גם-כן. לעניין זה התייחסתי בהחלטתי מיום 2.10.2013, ולא אחזור על הדברים. אפשרתי למשיבים להגיש תגובות לבקשת הארכה – חלקם אכן עשה זאת – ועתה הגיעה עת ההכרעה.
אומר מיד, כי את הערעור המקורי (ע"א 4443/13) הגישו המבקשים רק כנגד ההחלטה מיום 4.6.2013 . כך נקבע במפורש בכמה החלטות שניתנו במסגרת ע"א 4443/13 (ראו החלטתו של כבוד השופט ג'ובראן מיום 9.7.2013; החלטתה של כבוד הרשמת בנמלך מיום 12.9.2013). לעומת זאת, את בקשת רשות הערעור שאותה חפצים המבקשים להגיש כעת, הם מפנים הן להחלטה מיום 4.6.2013, הן להחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי, מיום 6.2.2012. איני רואה הצדקה לכך .
ראשית אזכיר, כי כבוד הרשמת בנמלך ציינה במפורש, בסיפא להחלטתה מיום 12.9.2013, כי אין מניעה שהמבקשים יגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.6.2013 . כאמור, החלטה זו האחרונה היא ההחלטה שעליה נסב הערעור שנמחק על-הסף. קביעה זו של כבוד הרשמת הגיונה בצדה, בשים לב להשתלשלות הדברים המפורטת בהחלטתה מיום 12.9.2013.
זאת ועוד – וכאן אני מדלג קדימה – אני סבור כי ההצדקה העיקרית למתן ארכה נעוצה בעובדה שהמבקשים הגישו הליך ערעורי – קרי את ע"א 4443/13 – עוד בטרם שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. אמת, כפי שנקבע בהחלטתה של כבוד הרשמת, המבקשים בחרו במסגרת דיונית לא מתאימה, אך איני רואה לקבוע כי טעותם בעניין זה כה בלתי-סבירה, מה גם שעצם הגשת ההליך הערעורי היה בה כדי לסמן למשיבים, מבעוד מועד, כי המבקשים אינם משלימים עם ההחלטה. במצב דברים זה ובשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה, סבור אני – כמו כונס הנכסים הרשמי – כי קיימת עילה למתן הארכת מועד; עם זאת, כמו הכונס הרשמי אני סבור גם כי עילה זו מתייחסת להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.6.2013, ולא על ההחלטה שניתנה זמן רב מאד קודם לכן (שהיא בכלל פסק-דין, כפי שקבעה כבוד הרשמת).
בשולי הדברים אדגיש כי טענתם של המבקשים כי במשך זמן רב לא קיבלו לידיהם את ההחלטה מיום 6.2.2012, אינה יכולה להצדיק, אפילו בהנחה שהיא נכונה (ואיני קובע כך), מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על החלטה זו כעת . לעניין זה די שאציין כי אין ספק שגם לאחר שהמבקשים ידעו על ההחלטה ואף הגישו בקשה לבטלה (בקשה שנדחתה), הם בחרו להפנות את ע"א 4443/13 רק להחלטה המאוחרת יותר של בית המשפט המחוזי, מיום 4.6.2013.
סיכומם של דברים: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי ראוי להאריך למבקשים את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.6.2013 . בקשת רשות הערעור תוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו . מכיוון שהליך הבקשה להארכת המועד היה כרוך בטרחה מצדם של המשיבים 5-4 ושל המשיב 3, אני קובע בזאת כי על המבקשים לשלם למשיבים אלה הוצאות בסך של 3,000 ₪, בחלוקה שווה (קרי: 1,500 ₪ למשיבים 5-4, 1,500 ₪ למשיב 3).
המבקשים יציינו בפתח בקשת רשות הערעור, ככל שתוגש, את דבר הארכה, ויצרפו עותק של החלטתי-זו כנספח.
החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"ז בחשוון
תשע"ד (21.10.2013).
גיא שני
, שופט
ר ש ם