בש"א 6524/13 הרצל לוויאני נ. פוליבה בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

הבקשה מתייחסת לפסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום בתל-אביב, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה של המשיבה נגד המבקש (ואחרים). פסק-הדין ניתן ביום 8.7.2013. בבקשה שלפניי לא צוין מועד המצאת פסק-הדין, אך לפי "נט המשפט" תאריך ההמצאה הוא 10.7.2013. לפיכך, המועד להגשת בקשת רשות ערעור, בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת סוכות, הוא 3.10.2013.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 1.10.2013. בבקשה נטען כי פסק-הדין של בית משפט השלום, בעניינו של המבקש, אינו מנומק, ואילו פסק-הדין של בית המשפט המחוזי אמנם מנומק אך – לדעת המבקש – שגוי. המבקש גורס אפוא כי טובים הם סיכויי ההצלחה של ההליך הערעורי. המבקש מסביר כי הוא החל לקיים מגעים עם המשיבה בניסיון להגיע עמה להסדר, ועל כן הוא עותר לקבל ארכה של שבועיים מיום ההחלטה, או לחלופין עד ליום 15.10.2013. בהקשר זה מדגיש המבקש כי המשיבה יודעת על כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור, ולכן אין פגיעה בציפיותיה.

המשיבה מסרה כי היא מתנגדת למתן הארכה. המשיבה טוענת כי התביעה הוגשה עוד בשנת 2004, וכי עד היום טרם שילם המבקש את חובו. עוד מציינת המשיבה כי המבקש פנה אליה רק בימים האחרונים, והיא מעלה תמיהה אם הדבר נועד כדי לייצר בסיס לבקשת הארכה. המשיבה מדגישה את הזמן הארוך שעמד לרשות המבקש, בהתחשב במועדי הפגרות, וגורסת כי הבקשה להארכת מועד אינה מציגה "טעם מיוחד" ותכליתה למשוך עוד את ההליכים. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי ההליך – ב"גלגול שלישי" – נמוכים.

לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לנכון ליתן ארכה קצרה בכפוף לתנאים – כמפורט להלן.

הכלל הוא שבעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין, לרבות ובמיוחד בכל הנוגע להגשת הליכי ערעור. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)). לאור שיקולים אלה, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד, והכלל הוא שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).

בענייננו, המקרה גבולי. אין ספק כי מגעים להסדר שעשוי לייתר הגשת ערעור עשויים להיחשב "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. אולם, מטבע הדברים מצופה כי בעל-דין המעוניין לבחון אפשרות להסדר, תוך כדי דחיית המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי, יפעל בשקידה סבירה מכל הבחינות: הן מבחינת המועד שבו הוא פונה לצד שכנגד בהצעה לקיים משא ומתן; הן מבחינת המועד שבו הוא פונה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד; והן מבחינת הניסיון להגיע עם הצד שכנגד להסכמה בעניין מועד הגשת הערעור או בקשת רשות הערעור.

במקרה שלפניי, הטענה בעניין הניסיון להגיע להסדר עם המשיבה הועלתה בכלליות רבה, וקשה ללמוד ממנה כי המבקש פעל בשקידה נאותה כאמור. המשיבה מצדה מציינת כי פנייתו של המבקש בעניין זה נעשתה "בימים האחרונים", ונתון זה מעיב על הבקשה שלפניי. אדגיש, כי הפנייה לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד נעשתה בסמוך לתום התקופה הקבועה בדין. כזכור, פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן עוד ביום 8.7.2013, כך שלכאורה זמן לקיום משא-ומתן לא היה חסר. נשאלת אפוא השאלה: מדוע כל העניין נדחה "לדקה ה- 90"? לכך אין תשובה בבקשה שלפניי.

מצד שני, יש ליתן את הדעת לנתונים הבאים: ראשית , הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. בכך יש כדי למזער את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה על סופיות ההליך. שנית , בלי להביע עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור, ובלי להתעלם מכך שעסקינן ב"גלגול שלישי", איני רואה לקבוע, בשלב מקדמי זה ולצורך הבקשה שלפניי, כי ההליך אינו ראוי לבירור. בעניין זה אפנה, בין היתר, לדבריו של בית המשפט המחוזי בסעיפים 12-11 לפסק-הדין.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי הוא כדקלמן:

א.

ניתנת בזאת ארכה להגשת בקשת רשות הערעור וזאת עד ליום 13.10.2013 .

ב.

תנאי למתן הארכה הוא שהמבקש יציג למזכירות בית המשפט אישור על תשלום הוצאות המשיבה בגין הבקשה שלפניי, בסך של 3,500 ₪. מובהר כי בהיעדר הצגת אישור כאמור – לא יתקבל ההליך לרישום.

ג.

ככל שיוגש ההליך, יציין המבקש בפתחוֹ את דבר הארכה, ויצרף עותק של החלטתי-זו כנספח.

ד.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.