בש"א 6578/13 אלי פיליפוביץ נ. מס הכנסה ירושלים

בהמשך להחלטתי מיום 15.10.2013 הגיש המבקש בקשה משלימה להארכת מועד.

גם בבקשה המשלימה לא הבהיר המבקש באופן בהיר האם מכוון הוא למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין מיום 23.10.2012 או להגשת בקשת רשות ערעור על איזו מן ההחלטות אשר ניתנו בבקשותיו לביטול פסק הדין (החלטות מהמועדים 17.2.2013 ו-3.3.2013).

כך או כך, לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ככל שהמבקש מעוניין להשיג על פסק-הדין מיום 23.10.2012 הרי שאין מקום ליתן ארכה כה ממושכת, בפרט בשים לב לעובדה שהמבקש בחר לצעוד בנתיב של הגשת בקשות לביטול פסק הדין (בקשה ראשונה הוגשה ביום 5.2.2013), ורק משלא עלה הדבר בידיו, ולאחר השתהות ניכרת נוספת, הגיש את בקשת הארכה שבפניי.

הוא הדין לגבי הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות הדוחות את בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין. גם אלו ניתנו זה מכבר ולא מצאתי בבקשה או בבקשה המשלימה הסבר המניח את הדעת, לא כל שכן "טעם מיוחד", המצדיק מתן ארכה. יצוין בהקשר זה כי העובדה שבא-כוחו של המבקש התפטר מייצוגו וכי התקשה במציאת עורך-דין אשר יייצגו אינה נותנת כל מענה לשאלה מדוע המבקש לא הגיש הליך מתאים בעצמו בתוך המועד הקבוע בדין להגשתו (ומן הבקשה לא עולה כי המבקש עשה מאמץ כלשהו לבדוק מהו אותו מועד), או למצער מדוע לא הגיש בקשה להארכת מועד עד אשר יעלה בידו למצוא עורך-דין. עוד יצוין כי לא נעלמו מעיני טענות המבקש בדבר מצבו הרפואי, אך גם בעניין זה לא הוכח כדבעי כי במצבו זה היה כדי למנוע ממנו לפעול בשקידה ולהגיש את ההליך במועד. דומה כי ראוי היה שהמבקש יתן ליבו לכך גם בשים לב לעובדה שבהחלטתו מיום 17.2.2013 עמד בית המשפט המחוזי על כך שבקשת הביטול הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה, אך גם לאחר שניתנה החלטה זו והובהרה למבקש חשיבות העמידה במועדים, הגיש הוא את הבקשה דנן זמן ניכר לאחר מתן ההחלטות.

בנסיבות העניין ומשחלף זמן ניכר הן ממועד מתן פסק הדין והן ממועד ההחלטות בבקשות לביטולו, ומשהמבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד", הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.