בש"א 6633/10 מועצה מקומית ג'לג'וליה נ. לטיפה זקגטי

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישה המשיבה 1 נגד המועצה המקומית ג'לג'וליה (להלן: המבקשת ) מבית המשפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בכפר-סבא.

ביום 18.2.2010 הגישה המשיבה 1 את תביעתה נגד המבקשת לבית משפט השלום בירושלים. על-פי עובדות כתב התביעה, המשיבה 1 הגיעה אל בניין לשכת הרווחה בישוב ג'לג'וליה ביום 13.9.2004. בעודה עולה במדרגות לשכת הרווחה נפלה המשיבה 1 ארצה ונחבלה בגופה (להלן: התאונה ). בתביעתה טוענת המשיבה 1 כי המבקשת וכן מדינת ישראל (להלן: המשיבה 2 ) אחראיות לנזקים שנגרמו לה בגין נפילתה.

לטענת המבקשת יש להעביר את מקום הדיון בתביעה מבית המשפט השלום בירושלים לבית המשפט השלום בכפר-סבא, שכן אין לתביעה כל זיקה מהותית לאזור ירושלים. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי התאונה בגינה הוגשה התביעה אירעה בג'לג'וליה הסמוכה לכפר-סבא. כן נטען כי מקום מגורי המשיבה 1, כמו גם מקום מגורי המבקשת והעדים הפוטנציאליים מטעמה, הוא בג'לג'וליה. מעיון בכתב התביעה אף עולה כי הטיפול הרפואי לו נזקקה המשיבה 1 ניתן לה אף הוא באזור מרכז הארץ, תחילה בבית החולים רבין בפתח-תקווה ולאחר מכן בבית החולים לוינשטין. המבקשת מוסיפה ומציינת כי הדיון בבית משפט השלום בירושלים טרם החל ואף מצטטת מהחלטתו של בית המשפט מיום 29.7.2010 בה נקבע כי לאור צירוף המדינה נראה שאין בעיה של סמכות מקומית, "ברם יש ממש בטענה שמבחינה מהותית, בהתחשב במקום אירוע התאונה והעדים אשר ניתן להניח שיהא צורך לשמעם – לא ברורה הגשת התביעה בבית משפט זה". יש לציין כי באותה החלטה נתן בית משפט השלום בירושלים את הסכמתו להעברת מקום הדיון. לסיכום נטען כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בכפר-סבא וכי גם המשיבה 2 נתנה הסכמתה לכך.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה להעברת מקום הדיון. לטענתה, שמורה לה הזכות לבחור את מקום בירור התביעה על פי החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיבה 1 אף טוענת כי מאחר והמרחק בין ג'לג'וליה לבין ירושלים אינו רב, הרי שלא נגרמת למבקשת טרחה רבה, ובוודאי לא טרחה המצדיקה את העברת מקום הדיון באופן השולל ממנה את היתרון הדיוני בבחירת מקום בירור התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. השיקול המרכזי בבחינת בקשות להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים, כאשר על המבקשת להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. במקרה שלפניי שוכנעתי כי המבקשת עמדה ברף זה, שכן זו הוכיחה כי אין כל זיקה מהותית בין התביעה לבין בית משפט השלום בירושלים. כפי שסבר בית משפט השלום בירושלים בהחלטתו מיום 29.7.2010, שוכנעתי גם אני כי מקום מגוריהם של המשיבה 1 ושל המבקשת, כמו גם מקום קרות התאונה, תומכים בהעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בכפר-סבא. בצדק טענה המשיבה 1 כי שמורה לה הזכות לבחור את מקום בירור תביעתה, אולם בצד זכות זו, נמנעה המשיבה 1 מלציין ולו צידוק ענייני אחד שיקשור את בירור תביעתה לבית משפט השלום בירושלים. בנסיבות אלה נראה כי סמכותו של בית משפט השלום בירושלים הינה טכנית בלבד, וכי בהעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בכפר-סבא יהיה כדי להקל ולייעל את ניהול הדיון (ראו לדוגמה: בש"א 10403/06 מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' המועצה המקומית ראש פינה (לא פורסם, 7.1.2007)).

אשר על כן, אני מורה בזאת, מכוח הסמכות הנתונה לי על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, על העברת מקום הדיון בת.א. 2748/10 (שלום – ירושלים) מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בכפר-סבא.