בש"א 6698/00 לילי בן ברקין [אינטרקרדו] נ. " עמידר" החב' הלאומית לשיכון בע

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בקשה זו הוגשה ביום 19.9.00. ביום 3.10.00 נעתרתי לבקשה. העתרות זו היתה לפנים משורת הדין. וכך נאמר באותה החלטה:

עיון בבקשה אינו מגלה טעם מיוחד למתן ארכה. עיון בבקשה אף מעלה שאלה אם לא ניתן לומר כי חוסר הסיכוי של המבקשת להצליח בערעור מתגלה מיניה וביה על פני הדברים.

ואולם המערערת אינה מיוצגת. גם זה אינו טעם למתן ארכה כאמור. אך המבקשת טוענת כי פנתה ללשכה לסיוע משפטי על מנת שתסייע בידה. על רקע זה, ניתנת למבקשת אפשרות להגיש בקשה למתן ארכה אשר תפרט כראוי את הטעמים לכך.

הארכה ניתנה למשך 15 ימים. המבקשת לא עמדה בלוח זמנים זה. המבקשת שבה והגישה בקשה נוספת למתן ארכה נוספת של 45 ימים. היה זה ביום 27.11.00. הפעם נתבקשה הבקשה לנוכח הסכמת ראש חטיבת זכות האדם במכללה האקדמית למשפטים לבדוק את סיכויי המשפט.

גם בשלב זה, לא הניחה המבקשת טעם מיוחד למתן ארכה. יתר על כן, המבקשת לא בקשה את הארכה בתוך התקופה שנקצבה לה להגשת בקשה נוספת למתן ארכה, בקשה ערוכה כדין. לא ניתן להתגבר על מחדלים אלה על ידי העלאת טענה של העדר ייצוג של מחסור באמצעים. שני יסודות אלה, אינם בגדר מענה לצורך לעמוד בלוח הזמנים שנקבע או לפנות לבית המשפט בגדרו של לוח זמנים זה.

סוף דבר: למבקשת ניתנה ארכה לפנים משורת הדין. ארכה זו לא נוצלה על ידה. גורל פנייתה לסיוע המשפטי - לא דווח.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.