בש"א 6720/11 איל סלור נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעורים על שני פסקי-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו: פסק-דין אחד ניתן ביום 14.6.2011, בתביעה שהגיש המשיב 1 כנגד המבקש; פסק-דין שני ניתן ביום 28.6.2011, בתביעה שהגיש המשיב 2 כנגד המבקש. בקשת הארכה הוגשה ביום 18.9.2011, ובה נטען כי כנגד המבקש ניתן צו כינוס נכסים ביום 6.9.2011, ועל כן אין המבקש רשאי לנהל הליכים משפטיים ללא אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל. על כן פנה המבקש לבית המשפט לקבלת ההיתר הדרוש, והבקשה המונחת לפניי היא למתן ארכה להגשת ההליך הערעורי עד לאחר שבית המשפט קמא יחליט בבקשה האמורה.

סבורני כי טענתו של המבקש, כי הוא מנוע בשלב זה מהגשת ערעור נוכח כניסתו להליכי פשיטת רגל, מהווה בנסיבות העניין "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד עד אשר יחליט בית המשפט של פשיטת הרגל אם לאשר לו לנהל את הליכי הערעור; זאת בשים לב גם לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך התקופה הקצובה בדין להגשת הערעורים.

אציין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, כי עוד ביום 15.6.2010

ניתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים (כולל המבקש), כי יוּצא כנגד המבקש צו כינוס נכסים ביום 1.1.2011 . מכוח הסכמה זו הוצא צו הכינוס, הלכה למעשה, ביום 6.9.2011. עם זאת, גם אם המבקש יכול היה להקדים בהגשת הבקשה לאשר לו לנהל את הליכי הערעור, איני סבור כי במקרה שלפניי מדובר בסיבה מספקת לדחות את בקשת הארכה, זאת כאמור בהינתן העובדה שהמבקש פנה הן לבית המשפט המחוזי הן לבית משפט זה בטרם שחלפה התקופה הקבועה בדין להגשת הערעורים.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. עם זאת, לא מצאתי לנכון ליתן ארכה של 30 ימים לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי. על המבקש להיערך להגשת ההליך בסמוך לאחר שיינתן לו האישור שנתבקש – אם אמנם יינתן. לפיכך, אני קובע כי המבקש יהא רשאי להגיש ערעורים על פסקי-הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 1890-06 (מיום 14.6.2011) ובת"א 1530-07 (מיום 28.6.2011), תוך 10 ימים מיום שבית המשפט המחוזי יחליט בבקשה להתיר למבקש לנהל את ההליכים. המבקש יציין בפתח הערעורים שיוגשו – אם אמנם יוגשו – את דבר הארכה, ויצרף עותק מהחלטתי-זו.