פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6732/07 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקשים:
1. ולרי אופימן
2. ולדימיר פרינצין
נ ג ד
המשיבים:
1. הייסם כרוף בע"מ
2. כרוף הייסם
3. אלון פרדקין
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
1.
לבית משפט זה הוגש על ידי המבקשים ערעור בזכות על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.12.06 ( רע"א 1027/07). משהוגש הערעור, התעוררה השאלה אם יש לבררו כערעור בזכות או שמא כבקשת רשות ערעור. לאחר שהצדדים הגישו עמדתם בשאלה, קבעה כב' הרשמת ש' ליבוביץ' (בהחלטתה מיום 23.07.07), כי
דינו של ההליך, שהוגש כאמור במתכונת של ערעור בזכות, להימחק. זאת היות וההחלטה נשוא כתב הערעור הינה "החלטה אחרת" שהדרך להשיג עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. עם זאת,
ניתנה למערערים האפשרות להגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער, וזו לפני כעת.
2.
המבקשים טוענים, כי מקורו של האיחור בטעות כנה וסבירה באשר לדרך הראויה לתקיפת ההחלטה נשוא ההליך. עיון בהחלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ', כך נטען, מוכיח כי גם בית משפט זה התחבט בשאלת הדרך הראויה לתקיפת ההחלטה, ולפיכך מדובר במחלוקת משפטית המצדיקה הענקת הארכה המבוקשת. עוד נטען כי במצב דברים זה, בו הוגשה הודעת הערעור המקורית במועד, לא תגרום הענקת הארכה המבוקשת נזק למשיבים, היות ולא נפגעה ציפיתם לסופיות ההליכים.
3.
המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. לטענתם, די היה באיחור של 14 יום בהגשת ההליך, שהוגש במועד להגשת ערעור בזכות מעבר למועד להגשת רשות ערעור, כדי שתתגבש ציפייה לגיטימית לסיום ההליכים. קודם להגשת הערעור לא הודיעו המבקשים על כוונתם לערער. יתרה מכך, טעות המערערים בסיווג ההליך אינה סבירה. די היה בבדיקה משפטית פשוטה בכדי למנוע אותה. לפיכך אין היא יכולה להוות "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה. עוד טענו המשיבים כי סיכויי ההליך הינם נמוכים. משיב 3 לא הגיב לבקשה, הגם שניתנה לו הזדמנות לכך.
4.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בקשת רשות הערעור שלפני הוגשה באיחור של
14 ימים, איחור שכזה אינו איחור של מה בכך. הדין קובע צורך בקיומו של "טעם מיוחד" על מנת שניתן יהיה להאריך את המועד להגשתו של ההליך. אכן, טעם הבקשה שלפני
הינו למעשה קיומה של טעות שבדין. בהתקיים נסיבות מיוחדות, ניתן להכיר בטעות כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, (לא פורסם , 29.01.02 ) . בנסיבות המקרה, דעתי היא, כי אין מדובר בטעות בלתי סבירה שמוצדק בגינה למנוע מהם להשיג על ההחלטה נשוא ההליך, וזאת בשים לב לנימוקים של כב' הרשמת בהחלטתה מיום 23.07.07.וההבחנה
בין בקשת הבהרה ובקשה לחידוש הליכים. אמת, הכרה בטעות כ"טעם מיוחד" להארכת מועד תקום בייחוד בנסיבות בהן לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד ( פרשת פרנקו סידי ) .
בנסיבות דנן, לא הודיעו המבקשים אודות כוונתם לערער על ההחלטה. יחד עם זאת, אינטרס ההסתמכות של המשיבים, החל להתגבש רק בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהקשר זה, קשה בעיני טענת ההסתמכות של המשיבים בשים לב לכך שההחלטה נשוא הליך זה ניתנה שלא במעמד בעלי הדין וממילא לא יכלו המשיבים לדעת בדיוק אימתי יחלוף המועד. נתון זה בשילוב התקופה הקצרה יחסית שחלפה עד להגשת הערעור בזכות, כמו גם סיכויי ההליך הנראים מספקים בעיני, הביאני למסקנה
כי דין הבקשה להתקבל.
ניתנה היום, ג' בחשוון
תשס"ח (15.10.2007).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם