בש"א 6811/07 מנורה איזו אהרון בע"מ נ. מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, על פסק הדין שניתן בע"א 2761/06 (להלן: פסק הדין). פסק הדין ניתן ביום 9.7.07 והומצא למבקש ביום 23.7.07. הבקשה שלפני הוגשה ביום 7.8.07. לטענת המבקש, טעה טעות כפולה, הן שעה שלא כלל את ימי הפגרה כנדרש והן שעה שמנה את מרוץ הזמנים מעת ההמצאה ולא מעת מתן פסק הדין. עיכוב נוסף אירע שעה שהמבקש המתין לקבלת עותק מאושר של פסק הדין. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

בפתח הדברים יצוין כי ברי כי המבקש איחר בהגשת ההליך. כך עולה בבירור מתקנה 4 לתקנות סדרי הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984 ושעה שנפסק לא פעם כי המועד ימנה מעת מתן פסק הדין ולא מעת ההמצאה, ובכלל זה, מתן פסק הדין על דרך של פרסומו באתר האינטרנט תוך מתן הודעה על כך מראש לבעלי הדין, כפי שנעשה במעשה דנן (וראו בש"א 211/07 סופר נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם)). השאלה היא אפוא אם יש לראות בטעותו של המבקש משום "טעם מיוחד" להארכת המועד. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. איחורו של המבקש אינו מבוטל ועומד על קרוב לשבועיים ימים. טעות יכולה אמנם להיחשב בנסיבות מסוימות כ"טעם מיוחד", אולם שעה שמ דובר בעתירה לדיון נוסף שהדין לגביה ברור וידוע, הנטל על הטועה בנדון היא משמעותי ובנטל זה לא עמד המבקש. עוד אציין, כי יש ליתן בהקשר דנן משקל ניכר לסיכויי ההליך. אלו אינם מספיקים לטעמי. כך הדבר, לא רק בשל המקרים המיוחדים והנדירים בהם יינתן דיון נוסף, אלא גם שעה שלא מצאתי על פניו כי פסק הדין קבע הלכה חדשה או קשה. לא מצאתי גם יסוד מספיק לטענה לעניין הסתירה לכאורה בין פסק הדין לבין ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' פבר , פ"ד מד(3) 769, ביחוד שעה שבית המשפט נדרש בהרחבה לנדון בפסק הדין ואיבחן ברורות בין ההלכות השונות.

3.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.