בש"א 211/07 רחל סופר (סייג) נ. בנק דיסקונט בע"מ

לפני בקשה לעיון חוזר.

1.

לצורך דיון בבקשה אתאר בתמצית את ההליכים שקדמו לה. ראש ההוצאה לפועל בירושלים דחתה את בקשת המבקשות לבטל או לעכב הליכי מימוש משכנתא המתייחסים למגרש באזור ארסוף שיזם המשיב 1. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה למתן רשות לערער על החלטה זו. בית משפט זה, דחה בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן ביום 21.12.06. ביום 8.1.07 הוגשה על ידי המבקשות בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. בהחלטתי מיום 12.2.07 נדחתה הבקשה (להלן: ההחלטה המקורית) . על החלטתי הוגש ערעור. בהחלטת כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין מיום 25.4.07 נדחה הערעור. המבקשות הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בהחלטת כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין מיום 29.5.5.07 נקבע כי "לגוף הדברים, הבקשה שהובאה בפני היא בקשה לעיון חוזר בהחלטת כבוד הרשמת בשל עובדות נוספות ונימוקים נוספים שלא הובאו בבקשה הראשונה. בקשה זו יש להגיש לכבוד הרשמת". בהמשך לכך הוגשה הבקשה שלפני. המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה. המשיבה 3 מסכימה לה.

2.

משהפנה כבוד המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין את המבקשות להגיש את בקשתן לפני, איני מוצאת מקום לדון בטענת המשיבים 1 ו-2 לפיה לא קיים בדין הליך של בקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. מכל מקום, אף אם יש להתייחס להחלטתי המקורית כאל החלטת ביניים אשר אינה יוצרת מעשה בית דין, הרי שפתיחת פתח לשינוי ההחלטה מוגבלת למקרים בהם התרחשו נסיבות חדשות לאחר מתן ההחלטה המקורית או למקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו: ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי , פ"ד נו(4) 505 פסקה 5 ואסמכתאות שם). לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון לא מתקיימת עילה המצדיקה את שינוי החלטתי בהתאם לאמות מידה אלה. אבהיר את נימוקי.

ראשית, רוב רובן של הטענות אשר הועלו על ידי המבקשות, נדונו במסגרת ההחלטה המקורית. כך, נדונה טענת המבקשות כי הבקשה למתן אכה הוגשה במועד שכן יש למנות את מניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מהמועד בו הומצא למבקשות פסק הדין ולא ממועד מתן פסק הדין; כי פסק הדין נשוא הבקשה סותר הלכות קודמות של בית משפט זה, ולפיכך סיכויי ההליך טובים; כי לא התגבשה חסינות אצל המשיבים שכן הודע להם על כוונת המבקשות להגיש עתירה לדיון נוסף; כי בית משפט קמא טעה בכך שקבע שיש לדחות את בקשתם למתן רשות לערער שכן חל שיהוי בבקשתן לראש ההוצאה לפועל; כי נושא הדיון הוא "קריטי"; כי יש ליתן משקל לכך שהמבקשות החליפו את ייצוגן, וכי מדובר באיחור של יום אחד בלבד. משטענות אלה נדונו על ידי בהחלטה המקורית, אין כל מקום לדון בהן מחדש, וזאת בייחוד בשים לב לכך שערעור על החלטתי נדחה.

שנית, חלק אחר של טענות המבקשות הועלו אמנם בפעם הראשונה במסגרת בקשתן לעיון חוזר, אולם עיון בהן מעלה כי אין מדובר בטענות אשר צמחו כתוצאה משינוי נסיבות שחלו לאחר מתן ההחלטה המקורית. המבקשות אף לא הבהירו בבקשתן מדוע לא הועלו טענות אלה בבקשתן המקורית. כך, נטען על ידן כי הבקשה למתן אורכה הוגשה כבר ביום 7.1.07 באמצעות הפקסימיליה; כי קיים טעם מיוחד למתן ארכה שכן האיחור נבע מטעות בספירת מניין הימים; כי מדובר בחומר רב ובמצב משפטי מורכב ומסובך וכי מצב בריאותה של המבקשת 1 מצדיק התחשבות מיוחדת. טענות אלה אינן בגדר נסיבות חדשות, הן היו גלויות בפני במבקשות בעת הגשת בקשתן המקורית, ולפיכך אין הן מבססות עילה לדיון חוזר. אף לגופו של עניין, איני סבורה שטענות אלה מקימות טעם מיוחד למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. ככול שטעו המבקשות בחישוב מנין הימים להגשת ההליך, אין מדובר בטעות סבירה. אף הטענה בדבר היקף החומר או מורכבותו אינה משכנעת בהתחשב בכך שמדובר בגלגול רביעי של הפרשה, ומכל מקום בפני המבקשות פתוחה היתה הדרך להגיש בקשה למתן ארכה בתוך המועד הקבוע בדין, וזאת לא נעשה על ידן חרף הזדמנות שנתנה להן לעשות כן, כפי שהובהר בהחלטה המקורית. אשר לטענה כי הבקשה למתן ארכה נשלחה כבר ביום 7.1.07, קרי בתוך המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. האסמכתא שהוגשה על מנת לאמת טענה זו, אינה מוכיחה כי הבקשה למתן ארכה אכן שוגרה למזכירות בית המשפט במועד הנטען. יתרה מכך, בבקשתן המקורית למתן ארכה אשר הוגשה יום לאחר מכן נטען כי הבקשה הוגשה רק ביום 8.1.07, שכן "לא ניתן היה להעביר את הבקשה כולה בפקס". טענה זו סותרת, מיני אוביי, את הטענה כאילו הבקשה הומצאה למזכירות בית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין. למעלה מהנדרש אוסיף, כי מכל מקום, לפי האסמכתא שצורפה לבקשה, המסמך שנשלח לבית המשפט שוגר למזכירות בשעה 17:33, שעה בה המזכירות כלל אינה פעילה (פרט לעניינים דחופים). לפי תקנה 492א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כתב בי דין שנשלח לאחר השעה 13:30 יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו. ולפיכך אף אם נשלחה הבקשה כנטען, ממלא יש לראותה כאילו הוגשה יום למחרת. אשר לטענה בדבר מצבה הבריאותי של המבקשת 1, האסמכתאות שצורפו לבקשה אינן עדכניות, ומכל מקום, ברי שבמצבה הבריאותי של המבקשת 1 לא חל שינוי בסמוך להגשת הבקשה, ועל פני הדברים מצבה זה לא הפריע לה עד היום לנהל את ענייניה המשפטיים.

שלישית, חלק אחר של הטענות המועלות על ידי המבקשות הן טענות אשר במסגרתן משיגות המבקשות על מסקנות בתי המשפט, על ערכאותיו השונות. כך, מלינות המבקשות על כך כי המשיבים נהגו כלפיהן בחוסר תום לב שכן לא ידעו אותן לגבי ניהול הליכים במסגרת ההוצאה לפועל; כי טענת השיהוי הינה שגויה וכי היה צורך לברר את מעמדה של המבקשת 1 כלפי הנכס. אין מקום שאדון בטענות אלה, שהן

ערעוריות באופיין, במסגרת הבקשה שבפני.

רביעית, אף הטענה, לפיה ב"כ המבקשות לא קבלו הודעה מטעם מזכירות בית המשפט מיום 21.12.06

בדבר פרסום פסק הדין באינטרנט, שדומה כי היא היחידה אשר מלכתחילה יתכן שיש מקום לדון בה במסגרת דיון חוזר (שמא נפלה בעניין זה טעות בהחלטה המקורית), אין לה כל בסיס. מבדיקה חוזרת עם מזכירות בית המשפט עולה, באופן ברור וחד משמעי, כי הודעה טלפונית כאמור נמסרה לבא כוחן הקודם של המבקשות בבוקר בו ניתן פסק הדין. ככול שהמבקשות

לא עודכנו על כך על ידי בא כוחן, ומבלי להביע עמדתה בעניין, עליהן להפנות את טרוניותיהן אל הגורם המתאים.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. נוכח התנהלות המבקשות, אשר הטריחו את בית המשפט ואת המשיבים 1 ו-2, להידרש לבקשה לעיון חוזר מבלי שיש לכך בסיס ממשי, ישאו המבקשות בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום כולל של 2,500 ₪ (סה"כ 5,000 ₪) אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.