בש"א 6109/11 איתן רוכמן + 57 משיבים נוספים נ. קיבוץ מענית

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 7966/08 ובע"א 8510/08 (כב' הנשיאה ד' ביניש, וכב' השופטים א' רובינשטיין וא' חיות). בפסק-הדין התקבל הערעור מטעם המשיב 1, ונדחה הערעור מטעם המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

יצוין כי הבקשה להארכת מועד הובאה להכרעתי לאחר שבהחלטתי מיום 25.8.2011 דחיתי את השגת המבקשים על סירוב המזכירות לקבל לרישום את בקשתם לדיון נוסף בשל איחור בהגשת ההליך; ולאחר שערעור על החלטה זו נדחה בפסק-דינו של כב' השופט ג'ובראן מיום 24.1.2012 (בש"א 6927/11). בהתאם לאמור בפסק-הדין הנ"ל של כב' השופט ג'ובראן, נקודת המוצא לדיון שלפניי היא כי ההליך שבכותרת הוגש באיחור של 6 ימים. כך הוא הדבר, שכן מניין הימים להגשתה של עתירה לדיון נוסף נספר ממועד מתן פסק-הדין (ולא ממועד המצאתו); וכן בהתחשב בכך שימי פגרת הקיץ לא עצרו את מרוץ הזמנים להגשתה של הבקשה לדיון נוסף.

2.

המבקשים הציגו מספר טעמים לאיחור בהגשת ההליך. ראשית ,

נטען כי באי-כוח המבקשים סברו בטעות ובתום-לב כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים לצורך חישוב המועד האחרון לפי דין להגשתה של עתירה לדיון נוסף. שנית , נטען כי פסק-הדין ניתן במהלך פגרת הקיץ, שעה ששני באי-כוחם של המבקשים שהו בחופשה בחו"ל. לפי הטענה, הראשון מבין שני עורכי-הדין האמורים שב ארצה רק ביום 21.8.2011, קרי- לאחר חלוף המועד להגשת ההליך. שלישית , טענו המבקשים במסגרת בקשתם מיום 24.8.2011 כי נכון לאותה עת, למיטב ידיעתם טרם נעשה שינוי מהותי בהתאם לפסק-הדין. לבסוף , נטען כי סיכויי ההליך העיקרי טובים וכי הסוגיות המתעוררות בפסק-הדין הן בעלות חשיבות חברתית וכלכלית. המשיבים כולם מתנגדים לבקשה להארכת מועד.

3.

דין הבקשה להידחות. אין צורך להכביר מילים על כך שגישתו של בית-משפט זה לבקשות להארכת מועד להגשת עתירות לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת יחסית, נוכח ייחודו של הליך הבקשה לדיון נוסף אשר סוטה מעיקרון סופיות הדיון עם מתן פסק-דין בערכאת הערעור העליונה. בנסיבות המקרה דנן, האיחור בן 6 ימים אינו זניח, בשים לב למשך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. ההסבר העיקרי שהוצג לאיחור הנדון, נעוץ בטענת בא-כוח המבקשים - שלא נתמכה בתצהיר - כי טעה לחשוב בתום-לב שימי הפגרה אינם באים במניין הימים לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף בעניין אזרחי. בהתייחס לטענה זו יצוין כי ההלכה הפסוקה הקובעת כי ימי הפגרה אינם עוצרים את מירוץ הזמנים לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף - לרבות בעניינים אזרחיים - הינה בגדר דין ידוע ומושרש (ראו: פסק-דינו של כב' השופט ג'ובראן מיום 24.1.2012 בבש"א 6927/11 הנ"ל, בפסקה 4 ובפסקאות 10-11). בהתחשב בכך, אין לומר כי הטעות שבדין מטעם המבקשים באה בגדר טעות סבירה שבכוחה להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת. אף אין לומר כי מדובר בטעות מוצדקת מבחינה סובייקטיבית, בשים לב לכך שהמבקשים מיוצגים לאורך כל הדרך.

4.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק-דינו של בית-משפט זה לא הומצא לידיהם. המשיבים טוענים אחרת. אינני רואה להידרש למחלוקת העובדתית בעניין זה. אף אם אניח לצורך הדיון כי פסק-הדין לא הומצא לידי המבקשים כטענתם, הרי בהתאם לדין החל על העניין, התקופה להגשתה של עתירה לדיון נוסף נמנית מיום מתן פסק-הדין ולא מיום המצאתו. יתכנו מצבים בהם הצדדים לא ידעו על מתן פסק-הדין במהלך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך, ולפיכך לא היתה פתוחה לפניהם אפשרות מעשית להגיש את העתירה לדיון נוסף במועדה. במצבים כאלה, תתכן טענה שתוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו, לפיה מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד. המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים אלה. הסיבה לכך היא כי על-אף שפסק-דינו של בית-משפט זה ניתן בהעדר הצדדים, הרי לפי רישומי המחשב ולפי בדיקה שנערכה במזכירות בית-המשפט, המזכירות הודיעה באמצעות שיחה טלפונית למשרדם של באי-כוח המבקשים על מתן פסק-הדין ביום מסירתו, ועל דבר פרסומו באתר האינטרנט. נוכח הודעת המזכירות על דבר פרסום פסק-הדין באינטרנט ביום נתינתו, אין לראות את המבקשים כמי שנבצר מהם להגיש את ההליך במועד בשל אי ידיעה על מתן פסק-הדין או בשל הטענה כי פסק-הדין לא עמד לרשותם (ראו: בש"א 211/07 סופר נ' בנק דיסקונט (לא פורסם, 12.2.2007); בשג"ץ 9435/08 איבשין נ' שר הפנים (לא פורסם, 10.12.2008); בש"א 3264/10 ארז (ג.ז) ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' ישעיהו , בסוף פיסקה 6 (לא פורסם, 20.5.2010)).

5.

המבקשים הוסיפו וטענו כי בא-כוחם שהה בחו"ל עד יום 21.8.2011, וכי עורכת-דין נוספת שטיפלה בתיק שהתה בחו"ל אף היא באותה התקופה, ולפיכך לא היה מי שיטפל בהגשת ההליך מטעמם אותה עת. בטענות אלה אין כדי להועיל למבקשים. על-פני הדברים, צודקים המשיבים בטענתם כי עורכי-דין אחרים במשרדם של בא-כוח המבקשים יכולים היו להגיש בתוך המועד הקבוע לכך בדין עתירה לדיון נוסף, או למצער בקשה להארכת מועד שהיתה מעמידה מראש את הצדדים שכנגד ואת בית-המשפט על הכוונה להגיש בקשה לדיון נוסף, והכל בהתאם למתחייב מסדרי-הדין. יוער כי הטענה לפיה בא-כוח המבקשים הוא הקובע את חלוקת התיקים והעבודה במשרד עורכי-הדין, ובהעדרו לא היה מי שייקח על עצמו להעביר את הטיפול המשפטי לידי עורך-דין אחר במשרד, אינה מעניינו של בית-המשפט, באשר מדובר בסדרי עבודה פנימיים של משרד בא-כוח המבקשים. מכל מקום, שהותו המתוכננת מראש של בא-כוח המבקשים בחו"ל ואופן היערכות משרדו לטיפול בתיקים בעת היעדרותו מהארץ, אינם בבחינת נסיבה חיצונית בלתי צפויה שלא היתה בשליטת המבקשים או באי-כוחם. לפיכך, אין בטעמים אלה כדי להקים "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984.

6.

אוסיף כי לאחר עיון בפסק-הדין ובנימוקי העתירה לדיון נוסף שצורפה לבקשה שלפניי, אינני סבורה כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי הינם כה גבוהים במידה המצדיקה, כשלעצמה, את מתן האורכה המבוקשת. כך, בהתחשב באופיו החריג של ההליך ובשים לב לגישה העקרונית המצמצמת הנוהגת לגבי בקשות לעריכת דיון נוסף (לאמות-המידה החלות בהקשר זה, ראו: סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

7.

בהתחשב בכל אלה, ראיתי להעדיף את צפיית המשיבים לסופיות ההליכים שנמשכו בין הצדדים שנים ארוכות וכן את האינטרס הציבורי בהשמת גבול להתמשכות ההליכים, על-פני רצונם של המבקשים בהגשת בקשה לדיון נוסף. אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית. לפנים משורת הדין ובשים לב להוצאות שכבר הושתו על המבקשים, לא ייעשה צו להוצאות בהליך שלפניי.