פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5977/11 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. עזבון המנוח חוסיין מחמד קאסם חוסיין
ז"ל
2. יוסף מחמד קאסם יסין
3. יאסין מחמד קאסם יסין
4. חסן מחמד קאסם יסין
5. קאסם מחמד קאסם יאסין
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח סלמאן אסעד סלאמה שיחאן
2. מדינת ישראל - רשות הפיתוח
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. ההליך נסוב על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 4233/10 ( כב' השופטים א' חיות, י' דנציגר וי' עמית) אשר במסגרתו נדחה פה-אחד ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, תוך שנקבע כי קביעותיו של בית-המשפט קמא "...מעוגנות בחומר הראיות ובהגיונם של דברים, ואנו מאמצים את פסק-דינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984".
2.
פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 20.7.2011 , בהעדר הצדדים, והומצא לבא-כוח המבקשים ביום 22.7.2011. בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), על עתירה לדיון נוסף להיות מוגשת תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. לפיכך, המועד האחרון להגשת העתירה לדיון נוסף היה ביום 4.8.2011 , בשים לב לכך שבהליך מן הסוג הנדון ימי הפגרה אינם עוצרים את מרוץ הזמנים (ראו למשל: בש"א 6109/11 רוכמן ואח' נ' קיבות מענית (לא פורסם, 25.8.2011), והאסמכתאות שם). בקשת האורכה שלפניי הוגשה ביום 17.8.2011 , קרי- באיחור של 13 ימים ביחס למועד האחרון הקבוע בדין להגשת ההליך.
3.
לטענת בא-כוח המבקשים, האיחור בהגשת ההליך נבע מעומס עבודה ומכך שלפי הנטען היקף החומר בתיק רב. בא-כוח המבקשים הוסיף וטען כי בקשת האורכה הועברה ביום 14.8.2011 לעיונם של המשיבים, ולפיכך הם ידעו על רצונם של המבקשים להאריך את המועד. המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) מתנגדת לבקשה. המשיב 1 נמנע מלהגיב.
4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לתקנה 4 לתקנות, רשאי הרשם להאריך את המועד הקבוע בדין להגשת עתירה לדיון נוסף, אך זאת בהינתן "טעם מיוחד". כפי שנקבע לא אחת, הגישה בעניין זה היא קפדנית ומצמצמת. זאת, נוכח טיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהוא חריג במסכת ההתדיינות הרגילה, בהיותו פותח פתח לדון פעם נוספת בפסק-דין של בית-המשפט העליון, שהוא בעיקרון פסק-דין סופי (ראו למשל: בש"א 5681/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.7.2009)).
5.
בהתחשב בגישה הקפדנית האמורה, לא שוכנעתי כי המבקשים הרימו את הנטל המשמעותי החל עליהם. המדובר באיחור ניכר של 13 ימים- קרוב למשך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. לא מצאתי כי המבקשים הצביעו על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור הנדון. טענתו של בא-כוח המבקשים בדבר עומס עבודה, הועלתה באורח סתמי וללא כל פירוט. אין בכוחה של טענה כללית כאמור, כדי להוות "טעם מיוחד" לאורכה המבוקשת (ראו למשל: בש"א 8210/10 דהן נ' אליהו חברה לביטוח (לא פורסם, 22.11.2010) והאסמכתאות שם). טענתו הנוספת של בא-כוח המבקשים בדבר היקפו הרב של החומר בתיק הועלתה אף היא בעלמא. אוסיף כי מעיון בעתירה לדיון נוסף ובנספחיה כפי שצורפו לבקשה שלפניי, עולה כי על-פני הדברים אין מדובר בתיק שהיקפו כה חריג ויוצא-דופן, עד שיש בכך כדי להצדיק איחור בהגשת ההליך. מכל מקום, אין בטיעונים שהעלה בא-כוח המבקשים כדי לבאר מדוע לכל הפחות לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה לכך בדין. כאן המקום לציין כי אף אם המבקשים המציאו למשיבים את בקשתם להארכת מועד ביום 14.8.2011 כנטען על-ידם, נעשה הדבר באיחור שכן המועד להגשת ההליך כבר חלף באותה עת. לפיכך, זכאית הייתה המשיבה לצפות כי ההליכים בין הצדדים באו אל סיומם. למכלול השיקולים האמורים יש להוסיף כי סיכוייה הלכאוריים של הבקשה לדיון נוסף אינם נחזים להיות טובים. על-פני הדברים, לא נראה כי ניתנה במסגרת פסק-הדין הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה קיומו של דיון נוסף כאמור בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
6.
אשר על כן, ובהתחשב במכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. בסיום הדברים יוער כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקשים מיום 6.9.2011 "לדחות את תגובת המשיבים על הסף". בדיקה במזכירות בית-המשפט העלתה כי החלטתי מיום 21.8.2011 הומצאה למשיבה ביום 24.8.2011, ולפיכך הוגשה התגובה במועדה.
ניתנה היום, כ"ח באלול
תשע"א (27.9.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת