בש"א 8210/10 שלומי דהן נ. אליהו חב' ביטוח

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שתי החלטות של כב' הרשם שני: ההחלטה האחת היא מיום 6.10.2010, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לפטור מאגרה ומעירבון בגין בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטות בית-משפט השלום לעניין משלוח שאלות הבהרה למומחה. ההחלטה השנייה היא מיום 11.10.2010 במסגרתה קבע כב' הרשם שני כי אין בהגשת בקשה לפסילת מומחה בבית-משפט השלום, כדי לייתר את הצורך בהשלמת הליכי הרישום בבית-משפט זה.

בבקשה להארכת מועד טען בא-כוח המבקש כי הוא התקשה ליצור קשר עם מרשו שכן הלה לומד בישיבה במשך מרבית שעות היממה, ואינו משיב לטלפון בזמן לימודיו. עוד נטען כי בא-כוח המבקש המתין להחלטת בית-משפט השלום בבקשתו לפסילת המומחה, וכי משרדו היה נתון בשבועות האחרונים בעומס עבודה חריג. בבקשה צוין כי המבקש לא הצליח לגייס את כספי האגרה והעירבון. יוער כי יום לפני הגשת ההליך שלפניי, נמחקה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש באין אגרה ועירבון (החלטת כב' הרשם שני מיום 8.11.2010). המשיבה מתנגדת למתן האורכה המבוקשת.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. כידוע, לצורך הארכת מועד להגשת הליך נדרש "טעם מיוחד" להצדקת האיחור. לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל זה. לטענת בא-כוח המבקש, החלטת כב' הרשם שני מיום 6.10.2010 הומצאה לידיו ביום 7.10.2010, וההחלטה מיום 11.10.2010 הומצאה לידיו ביום 14.10.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 9.11.2010, קרי- באיחור של קרוב לשבועיים לגבי ההחלטה הראשונה, ובאיחור של כשבוע לגבי ההחלטה השנייה. המדובר באיחור שאינו זניח, ומשקלו של הטעם להצדקת האיחור ראוי שיהיה בהתאם. אף אם לצורך הדיון בלבד אקבל את טענת בא-כוח המבקש לפיה התקשה ליצור קשר עם מרשו, אין בטענה זו כדי להסביר מדוע השתהה בהגשת הבקשה שלפניי ולא הגישהּ בתוך המועד הקבוע לכך בדין. גם בטענת בא-כוח המבקש כי ראה להמתין להכרעת בית-משפט השלום אין כדי להועיל, שכן אף בה אין כדי להבהיר מדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בטרם חלוף תקופת 20 הימים הקבועים בדין להגשת ערעור על החלטת הרשם. די בשיהוי זה כדי להוביל לדחיית הבקשה (ראו: ב"ש 15/68 חיים ברוך נ' "ירקון" מוצרי פלסטיקה בע"מ, ואח' , פ"מ כב(1)463 (1968)). אוסיף כי הטענה בדבר עומס העבודה במשרדו של בא-כוח המבקש נטענה באופן סתמי וללא כל פירוט, ולפיכך אין בה כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש (ראו והשוו: רע"א 6241/08 ד"ר חדד זילבר נ' חן אהרוני (לא פורסם, 17.11.2008)). לסיום יצוין כי על-פני הדברים, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה העתרות לבקשה.

נוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.