רע"א 6241/08 ד"ר חדד זילבר נ. חן אהרוני

לפניי בקשת רשות ערעור על חמש החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת א' דודקביץ ) אשר התקבלו במסגרת בר"ע 3515-09-07: החלטה מיום 11.6.08 למחוק את בקשת רשות הערעור של המבקש; החלטה מיום 15.6.08 שלא להחזיר למבקש את העירבון שאותו הפקיד; החלטה מיום 25.6.08 אשר דוחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת הודעתו בדבר סירובו לדחיית בקשת רשות הערעור; החלטה מיום 26.6.08 לפיה המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ והחלטה מיום 30.6.08 אשר דחתה את בקשתו החוזרת של המבקש להארכת מועד להגשת הודעתו.

העובדות והליכים קודמים

1.

המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בנתניה כנגד המבקש. משלא הגיש המבקש כתב הגנה, ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד (כבוד השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר ). המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין בה נטען כי הוא מתגורר דרך קבע בצרפת ולכן לא קיבל את כתבי בית הדין. ביום 9.1.07 קבע בית משפט השלום כי משהוברר שהמבקש אכן לא קיבל את כתב התביעה לידיו פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד מבוטל וכי על המבקש להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים. משלא הגיש המבקש כתב הגנה במועד שנקבע לכך, ביקשה המשיבה מבית משפט השלום להשיב את פסק הדין שניתן נגד המבקש על כנו. ביום 18.4.07 נעתר בית משפט השלום לבקשה. או אז, שב המבקש והגיש בקשה לביטול פסק הדין מן הטעמים שפורטו בבקשתו הראשונה. בית משפט השלום דחה בקשה זו מן הטעם שהמבקש לא סיפק הסבר לכך שלא הגיש את כתב הגנתו במועד שנקבע לכך.

2.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בדיון שהתקיים לפניו ביום 5.6.08 הציע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' דודקביץ ) למבקש למחוק את בקשתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אם יקבל המשיב הצעה זו הרי שלפנים משורת הדין לא יוטלו עליו הוצאות משפט ועוד קבע כי המבקש יודיע לו עד ליום 10.6.08 בשעה 12:00 האם הוא מסכים להצעה האמורה. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי אם עד למועד האמור לא תוגש הודעה כלשהי לתיק בית המשפט, הוא ייתן החלטה בהתאם להצעתו הנ"ל ויפסוק בשאלת ההוצאות בהתחשב בטיעוני הצדדים ולחילופין ייתן החלטה בבקשה לגופו של עניין.

3.

משלא הוגשה הודעה כלשהי המתייחסת להצעתו האמורה של בית המשפט המחוזי עד למועד שנקבע על ידו, הורה בית המשפט המחוזי ביום 11.6.08 "כי הבר"ע תימחק ולא יעשה צו להוצאות. הערבון שהפקיד המבקש יושב לו". באותו יום, בשעה 9:50, שיגר המבקש הודעה לבית המשפט המחוזי בה דחה את הצעתו מיום 5.6.08 וביקש כי בקשת רשות הערעור תידון לגופה. בהודעתו ציין המבקש כי הודעתו לא שוגרה במועד עקב טעות טכנית וכי הוא "מתנצל על כך".

המשיבה מצדה הגישה לבית המשפט המחוזי, ביום 15.6.08, שלוש בקשות - בקשה לפסיקת הוצאות למשיבה וחילוט העירבון; בקשה דחופה ביותר לעיכוב כספי העירבון; בקשה דחופה ביותר לחילוט כספי העירבון לטובת המשיבה ופסיקת הוצאות לטובתה - בהן ביקשה כי בית המשפט המחוזי יבטל את החלטתו מיום 11.6.08, יורה על חילוט העירבון ויפסוק תשלום הוצאות לטובת המשיבה. ביום 15.6.08 הורה בית המשפט המחוזי כי בשלב זה לא יוחזר העירבון שהפקיד המבקש. המבקש התנגד לבקשות האמורות בציינו כי בית המשפט המחוזי כבר נתן את החלטתו בסוגיה זו וכי אין כל הצדקה לשנותה. ביום 26.6.08 החליט בית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ וזאת מתוך העירבון שהפקיד המבקש.

4.

במקביל, ביום 25.6.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד ולמתן החלטה בבקשת רשות הערעור לגופה, במסגרתה הוא שב וציין כי האיחור הקצר בהגשת ההודעה נבע מטעות טכנית. בית המשפט המחוזי דחה, באותו היום, בקשה זו מן הטעם ש"לבקשה זו לא צורף דבר. ממילא אין גם כל הסבר לאותה טעות טכנית, כביכול ואף לא תמיכה בתצהיר". ביום 30.6.08 הגיש המבקש בקשה חוזרת להארכת מועד ולמתן החלטה לגופו של עניין בבקשת רשות הערעור. במסגרת הבקשה טען המבקש כי הודעתו בדבר סירובו להצעת בית המשפט המחוזי מיום 5.6.08 הוגשה לבית המשפט המחוזי באיחור קצר ביותר וכי מקור הטעות הטכנית בגינה הוגשה הבקשה באיחור הוא עומס כבד ביותר במשרדה של באת כוחו במועד בו אמורה הייתה ההודעה להיות מוגשת. עוד ציין המבקש כי לא צירף לבקשתו החוזרת תצהיר היות ובאת כוחו, אשר הגישה את הבקשה וחתמה עליה, מאשרת את עניין עומס העבודה במשרדה מידיעתה האישית. ביום 30.6.08 דחה בית המשפט המחוזי גם בקשה זו בציינו כי "לא מוכר לי בדין כל הליך של 'בקשה חוזרת' ומה עוד שאפילו הטענה 'לטעות טכנית' לא נתמכה בכל תצהיר שהוא".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כשנמנע מליתן החלטה לגופה של בקשת רשות הערעור בעוד המבקש ביקש וחזר וביקש כי החלטה כאמור תינתן בעניינו. לטענתו, "יש להעדיף את סוגיית המהות על פני סוגיית הפרוצדורה" ומכל מקום איחור קל בהגשת ההודעה מטעם המבקש כמו גם היעדר תצהיר תומך בבקשותיו להארכת מועד אינם עולים כדי כשלים קשים וחמורים המצדיקים שלילת בחינתה של בקשתו לגופו של עניין.

6.

עוד טוען המבקש כי סירובו של בית המשפט המחוזי לשנות מהחלטתו מיום 11.6.08 למחוק את בקשת רשות הערעור חרף בקשותיו החוזרות של המבקש מתמיה נוכח העובדה שבית המשפט היה מוכן לשנות את אותה החלטה עצמה בכל הנוגע להוצאות משפט למשיבה ולפסוק לה הוצאות על אף שהחליט תחילה כי אין מקום לכך.

7.

לבסוף טוען המבקש כי רצף ההחלטות של בית המשפט קמא שבגינן מוגשת בקשה זו "מעלה ספקות בנוגע לרצונו של בית המשפט ליתן החלטה עניינית בבר"ע ועושה רושם כי בית משפט קמא נאחז בהליך הפרוצדורלי בעוד יכול היה בנקל להכשירו וכל זאת שלא ליתן החלטה עניינית".

8.

נוכח כל האמור לעיל טוען המבקש כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור שלפניי ולדון בה כבערעור; לבטל את החלטותיו של בית המשפט המחוזי ולהורות לו ליתן החלטה עניינית בבקשת רשות הערעור ובהתאם להכרעתו בה לשקול את פסיקת ההוצאות; כן עותר המבקש לחייב את המשיבה בהוצאות בקשה זו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

10.

הלכה היא כי רשות ערעור על עניין שנדון בשתי ערכאות קודמות תוענק רק שעה שאותו עניין מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפניי נוגעת כל כולה למחלוקת הקונקרטית שבין המבקש למשיבה והמבקש אף לא טען במסגרת בקשתו לפניי כי זו מעלה שאלות בעלות חשיבות משפטית כללית או ציבורית. כבר מטעם זה דינה של הבקשה להידחות.

11.

למעלה מן הדרוש, סבורני כי יש לדחות את טענות המבקש גם לגופן. ראשית, יש לציין כי למעשה טענותיו של המבקש מופנות כנגד שלוש מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי בלבד : ההחלטות מיום 11.6.08, מיום 25.6.08 ומיום 30.6.08 אשר עניינן מחיקת בקשת רשות הערעור של המבקש, ואילו ההחלטות מיום 15.6.08 ומיום 26.6.08, אשר עניינן פסיקת הוצאות למשיבה, לא זכו לכל התייחסות בטענות המבקש. משכך, אין מקום להתייחס לסוגיית פסיקת ההוצאות.

12.

אשר ליתר טענותיו של המבקש; סבורני כי מי שפונה בבקשה כלשהי לבית המשפט שומה עליו לפעול במסגרת המועדים אותם קצב לו המחוקק או בית המשפט עצמו, בין היתר, כדי לאפשר לבית המשפט ליתן הכרעה מהירה, יעילה וצודקת בסכסוכים המגיעים לפתחו. אומנם, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות )

מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים, אולם בית המשפט לא יפעיל סמכותו אלא אם כן הוגשה על ידי המבקש בקשה להארכת מועד [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) בעמוד 720 (להלן – גורן )]. את הבקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עובר לתום המועד, בסמוך לפקיעתו או כאשר המבקש נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לעמוד במועד שהוקצב לו [ראו: ע"א 725/81 ענבתאויי

נ' חסון , פ"ד לו(4) 663, 668 (1982) (להלן – עניין חסון )] .

בענייננו, המבקש לא רשאי היה להגיש את הודעתו באיחור מבלי לבקש את רשותו של בית המשפט המחוזי להארכת מועד, ואין נפקא מינה מהו הטעם שגרם לאיחור בהגשתה. אין בעובדה כי האיחור לא היה משמעותי, כטענת המבקש, כדי לרפא את הפגם בהתנהלותו של המבקש.

13.

רק ביום 25.6.08, חמישה עשר ימים לאחר המועד שנקבע לכך, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד. לא זו בלבד, אלא שבבקשה זו להארכת מועד לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת או טעם סביר לאיחור שיוכיח כי האיחור לא נגרם כתוצאה מרשלנותו או הזנחתו של המבקש [ראו: עניין חסון בעמוד 665]. ההסבר שניתן לאיחור בדיעבד (עומס במשרדה של באת כוח המבקש) יכול בנסיבות מסוימות להצדיק בקשה להארכת מועד, אך ממילא בקשה זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות, ומכל מקום, כאמור, בקשה מעין זו צריכה היתה להיות מוגשת מבעוד מועד וההחלטה האם להאריך את המועד נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

14.

אמנם, אין לקבוע כי בכל מקרה הדיון בבקשה להארכת מועד יוכרע על פי אמות מידה פורמאליות קשיחות [ראו: רע"א 6265/04 כסיף נ' רובין , פ"ד נט(3) 913, 917 (2004)] ויש מקום, במקרים מסוימים, לאפשר לבעל דין לטעון לגופו של עניין גם אם לא עמד בכל הדרישות הפרוצדוראליות בדווקנות. אולם, בל נשכח, כי לאורך כל הדרך - הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי - התעלם המבקש ממועדים שנקצבו לו ומהחלטותיהם של בתי המשפט והדבר מצביע על זלזול מתמשך ולא על מעידה חד-פעמית.

15.

בנסיבות אלה, אין זה מתמיה כלל כי בית המשפט המחוזי לא ראה לשנות את החלטתו בכל הנוגע למחיקת בקשת רשות הערעור של המבקש ומצא לנכון לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה.

16.

באשר לטענת המבקש כי רצף ההחלטות של בית המשפט המחוזי מעלה ספקות בנוגע לרצונו של בית המשפט ליתן החלטה עניינית בבקשת רשות הערעור שהוגשה לו על ידי המבקש, טענה זו טוב היה אילו לא הועלתה כלל, זאת בהתחשב בהתנהלותו של המבקש כמתואר בסעיף 15 סיפא לעיל.

17.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות לטובתה. ואולם, המקרה הנוכחי מצדיק השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה. המבקש ישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.