ע"א 8510/08 איתן רוכמן ועוד 57 אח' נ. קיבוץ מענית

1.

בפניי בקשה שניה למתן סעד זמני לתקופת הערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה), במסגרתו ניתן סעד הצהרתי לפיו "המועד הקובע" לצורך ביצוע ההפרטה והשיווק של נכסי קיבוץ מענית (להלן: הקיבוץ או המשיב ) הינו פברואר 1999, וכי כל חברי הקיבוץ באותו מועד (אף אלה שנפטרו לאחר מכן, קרי – יורשיהם) זכאים לחלק יחסי של רכוש הקיבוץ בעת הפרטתו ושיוך נכסיו לחברים.

2.

כפי שפירטתי בהחלטה

הקודמת מיום 25.1.09 , המבקשים (שהם המערערים בע"א 8510/08 והמשיבים בע"א 7866/08) הינם צאצאיהם של חברי ומייסדי קיבוץ מענית, אשר חלקם נפטרו וחלקם עדיין מתגוררים בקיבוץ. בדומה לקיבוצים אחרים, גם קיבוץ מענית עובר בשנים האחרונות הליכי הפרטה. על רקע הליכים אלו התעוררו מחלוקות בין חברי הקיבוץ ויורשיהם בנוגע לאופן חלוקת הרכוש והזכויות שנצברו עם השנים, והמבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בה עתרו לשורה של סעדים הצהרתיים וצווי עשה – בכללם מינוי כונס נכסים לקיבוץ, שיהיה בהם כדי לתקן את העוול אשר נגרם להם, לדבריהם, כתוצאה מהליכי ההפרטה.

3.

בית המשפט המחוזי, לאחר שסקר את השתלשלות הליכי ההפרטה ואת משמעויותיהם, דחה את טענת המבקשים כי "דמי עזיבה" אשר לא שולמו לחברי קיבוץ אשר נפטרו מבלי שעזבו את הקיבוץ – מגיעים ליורשיהם. כן נדחתה טענת המבקשים כי הם זכאים לחלקם של הוריהם ברכוש המופרט של הקיבוץ מכח זכות מכללא המתגבשת במועד ההפרטה, כמו גם טענתם כי "מפתח חלוקת הרכוש" מקפח את חברי הקיבוץ הותיקים, משנמצא כי טענות אלה נעדרות ביסוס עובדתי או משפטי. עם זאת, בית המשפט קיבל בחלקה את תביעת המבקשים, וקבע כי "המועד הקובע" לצורך ביצוע ההפרטה והשיווק הינו פברואר 1999 – הוא מועד שינוי תקנון הקיבוץ והכנסת הוראה לפיה עם פירוק הקיבוץ יחולקו נכסיו בין חבריו. תוצאתה של קביעה זו הינה, כאמור, כי כל חברי הקיבוץ באותו מועד (ואף אלה שנפטרו לאחריו, קרי – יורשיהם) זכאים לחלקם היחסי ברכוש הקיבוץ בעת הפרטתו.

4.

משניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו המבקשים ופנו לבית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים בעל סמכות מצומצמת אשר יגיש לבית המשפט דו"ח מפורט בנוגע לכלל נכסי הקיבוץ, הנכסים שחולקו, היקף הזכאים ושיעור זכאותם. לחילופין, המבקשים עתרו למינוי "משקיף" שיהא זכאי ליטול חלק בהליכי חלוקת רכוש הקיבוץ, וכן יהיה זכאי לקבל מידע רלוונטי בנוגע לרכוש הקיבוץ בכל הקשור לזכויותיהם של המבקשים כפי שנקבעו בפסק הדין. בית המשפט המחוזי, בהחלטה קצרה, דחה את הבקשה, בקבעו כי פסק הדין שניתן היה הצהרתי באופיו ובתוכנו, ולפיכך לא ניתן לממשו באמצעות כונס נכסים.

5.

המבקשים, כמו גם הקיבוץ, הגישו ערעור לבית משפט זה על פסיקת בית המשפט המחוזי ובמקביל הגישו בקשה למתן סעד זמני הנובעת מן החשש כי הקיבוץ יבצע פעולות אשר ימנעו מבעדם לממש את זכותם בסופו של דבר. הסעד המבוקש היה מינויו של משקיף אשר סמכותו תוגבל להשתתפות בהליכי ההפרטה ולקבלת המידע הרלוונטי בכל הנוגע לזכויותיהם ולהליכי ההפרטה.

6.

בהחלטה מיום 25.1.09 קיבלתי את הבקשה בחלקה בעיקר בשל נטיית מאזן הנוחות בבירור לטובת המבקשים, הואיל והנזק שעלול להיגרם למבקשים נראה כבלתי הפיך. לפיכך, הוריתי על מסירת דין וחשבון בתוך 60 יום, ובו פירוט ההליכים הרלוונטיים אשר התנהלו עד כה לגבי הליכי ההפרטה ושיוך נכסי הקיבוץ. בנוסף, על המשיב היה להעביר דין וחשבון מדי 6 חודשים מאז העברת הדו"ח הראשון כאמור, אשר תוכנו ישקף את התקדמות ההליכים הרלוונטיים האמורים, כל זאת עד למועד הדיון בערעור גופא.

7.

כעת המבקשים פונים פעם נוספת לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני שתכליתו מתן צו כנגד רישומן של עסקאות ברשם המקרקעין כחלק מהליך שיוך הדירות, וכן כנגד רישום מניות בתאגידי הקיבוץ אצל רשם החברות הנובע מהליכי שיוך הנכסים וההפרטה המתנהלים בקיבוץ. בנוסף, התבקש בית המשפט להורות על מינוי משקיף אשר יהיה מורשה לקבל את כל המידע מידי הקיבוץ ולהיות נוכח בישיבות העוסקות ברכוש הקיבוץ וחלוקתו.

8.

הטעם המרכזי לבקשה זו, הוא כי לטענת המבקשים הדין וחשבון שנמסר על ידי המשיב עקר לחלוטין ואינו עונה על הוראת בית המשפט בעניין. לדבריהם, הדיווח הוא למעשה ברובו הגדול העתק של תצהיר שנמסר לבית המשפט ואינו מכיל מידע חדש ביחס להליך השיוך. כמו כן, במספר סעיפים שאינם נמנים על התצהיר המוזכר לעיל, התייחסותו של המשיב לנושאים הנידונים שם הינה לקונית ואינה מביאה את עיקר המידע הרלבנטי לאותו נושא.

9.

המבקשים מבססים טענותיהם על דיווחים המתקבלים מן העיתונות בדבר צמיחת החברות השונות אשר בבעלות הקיבוץ. לשיטת המבקשים דיווחים אלו מגבירים את החשש בדבר פעולות הננקטות בידי הקיבוץ ללא פיקוח, והעלולות לסכל את תוצאות הדיון בהליך זה. כמו כן, לדידם מצבו הכלכלי של הקיבוץ הינו טוב מכפי שמוצג ומאפשר חלוקה שוויונית והוגנת לכלל הזכאים.

10.

המשיב בתגובתו טוען כי מדובר בניסיון נוסף להכפיש את הקיבוץ והנהגתו. לטענתו בידי המבקשים מצוי המידע המלא, והם נמנעים במכוון מלפנות בצורה עניינית ולבקש הבהרות ביחס לנושאים בהם לטענתם חסר מידע. לגופו של עניין טענתו העיקרית של המשיב הינה שאכן הדין וחשבון דומה לתצהירי העדות הראשית שנמסרו לפני מספר שנים, אך הסיבה לכך היא כי אין בידיו לחדש על שנמסר בתצהירים אלו. בנוסף טוען המשיב כי גם אם היה ממש בטענות אלו, הרי על המבקשים היה לבקש מבית המשפט להורות לקיבוץ למסור פרטים נוספים, להבדיל מהסעדים נשואי בקשה זו שאינם מתחייבים מטענותיהם. לבסוף, שב וטוען הקיבוץ כי סיכויי ערעורו גבוהים, להבדיל מסיכויי ערעורם הנמוכים של המבקשים.

11.

לאחר שבחנתי את הבקשה ותגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככל שיש ממש בטיעוניי המבקשים לגבי תוכנו של הדין וחשבון, מצאתי שאין להורות על מינוי משקיף או מתן צו אחר כפי שנתבקש על ידי המבקשים. הסיבה העיקרית לכך היא שעיקר טענותיהם מתייחסות להיעדר מידע מלא ביחס לנושאים הרלבנטיים ואינן מחייבות בפני עצמן את המסקנה שהקיבוץ מנסה לקבוע עובדות בשטח או לפעול במחשכים, בעוד הערעור שהוגש לא הספיק להתברר. דהיינו, עצם הטענה שהמידע אינו מלא, אינה מגבשת דיה את הטענה בדבר חתירת הקיבוץ תחת ההליך הנדון, אלא בשלב זה לכל היותר מצביעה על היעדר מידע. יש לציין, כי כל זאת לנוכח תשובת הקיבוץ כי אין בידיו מידע נוסף. יוטעם, כי קשה במסגרת בקשה זו כפי שהוצגה לבית המשפט ושטענת היעדר המידע המלא נועדה לבסס מתן סעד זמני נוסף, לברר ולהכריע האם אכן חסר מידע בדין וחשבון. בוודאי שלא ניתן להסתמך על קטעי עיתונות לצורך כך. במידה ויחפצו המבקשים יוכלו להגיש בקשה שעניינה השלמת המידע המבוקש או להעלות את הנושא בדיון בערעור.

12.

יודגש כי המבקשים לא מצביעים על חששם מפני התפתחות חדשה שמשנה את פניי הדברים ביחס להחלטה הקודמת בעניין, באופן שתאיין את ההליך הנדון במידה ויזכו בערעור. במצב דברים זה ובשים לב כי הדיון בערעור מתקיים תוך מספר שבועות, איני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה זו. עם זאת, אם אכן יתברר במהלך הדיון בערעור כי הוראותיו של בית משפט זה לא קוימו על ידי המשיב כראוי, ניתן יהיה לבטא את הדבר במסגרת ההוצאות בערעור.

13.

משנדחתה הבקשה ישאו המבקשים בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסך של 5000 ₪ ובהוצאות משפט.