רע"א 4608/07 רחל סופר (סייג) נ. בנק דיסקונט בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר) מיום 1.5.07, שניתנה בתיק בש"א 4754/07 - בר"ע 786/05.

בקשה זו הינה הליך נוסף מבין שורה ארוכה של הליכים אותם מנהלות המבקשות. המסכת העובדתית הנוגעת לעניינו הינה ארוכה ומפותלת, ומרביתה תוארה בפרוטרוט בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה ברע"א 6301/05. לפיכך, איני רואה לנכון לחזור על כל הדברים הללו פעם נוספת ואסתפק באזכור של עיקרי הדברים. במרכזו של ההליך שלפנינו ניצב מגרש ששטחו 1,401 מ"ר, השוכן באזור ארסוף (להלן: הנכס). מגרש זה שועבד לטובת משיב 1, בנק דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק), במשכנתא מדרגה ראשונה להבטחת חובן של המבקשות. בסוף שנת 2004 החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתא. ביום 29.3.05 אושר הסכם המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל. בהמשך, שתי בקשות שונות שהגישו המבקשות לראש ההוצאה לפועל להתיר להן להגיש התנגדות לביצוע הסכם המכר, נדחו בזו אחר זו. על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה אף היא תוך שנקבע כי אישור המכר בידי ראש ההוצאה לפועל הביא להשלמת עסקת המכר עם המשיבה 2 (להלן: הרוכשת), אשר שילמה את מלוא התמורה עבור העסקה. בית המשפט אף נתן דעתו לכך שלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לאיחור שנפל בהגשת בקשת הביטול. בקשת רשות ערעור נוספת, הפעם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר הוגשה לבית משפט זה, נדחתה אף היא (רע"א 6301/05). חרף האמור, המבקשות לא אמרו נואש, והגישו לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. בקשה זו להארכת מועד נדחתה על ידי כבוד הרשמת ש' ליבוביץ', וערעור שהוגש בנוגע לכך נדחה אף הוא ביום 25.4.07 (בש"א 1894/07). כעת, תלויה ועומדת בפני כבוד הרשמת בקשה לעיון חוזר בהחלטתה האחרונה (בש"א 211/07).

ביני לביני, ביום 1.5.07 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים בקשה שהוגשה על ידי הבנק והורה לרשם המקרקעין בנתניה למחוק את הערת האזהרה מיום 16.6.05 הנוגעת לעיכוב העברתו של הנכס לידי הרוכשת. לשיטת בית המשפט המחוזי, משנדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשות לבית משפט זה בנוגע לאישור הסכם המכר ומשנדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, הרי שלא היה עוד מקום להותרת הסעד הזמני שניתן בעבר על כנו. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שמונחת לפניי.

בגדרי בקשה זו מעלות המבקשות טענות מטענות שונות. במישור הפרוצדוראלי נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה מבלי שהוגשה תגובת המבקשות, וזאת למרות החלטה קודמת שניתנה בנושא המעניקה למבקשות אורכה של 14 יום להגשת תגובתן. כן נטען, כי בקשת הבנק לא נתמכה בתצהיר וכי בית המשפט שגה שעה שנמנע מלצרף צדדים נוספים העלולים להיפגע באופן בלתי הפיך מהחלטתו. כן מבהירות המבקשות כי שומה היה על בית המשפט להתייחס לאובדן התיק הראשי (בר"ע 786/05), דבר אשר הקשה על הגשת תגובתן. במישור המהותי, מצביעות המבקשות על כך שההליך הנוגע לבקשה לדיון נוסף המתנהל בבית משפט זה טרם בא אל סיומו וכי החלטת בית המשפט

המחוזי אינה מידתית. עוד טוענות המבקשות כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן, שכן הנכס האמור הושג על ידן לאחר עמל רב, ולכן העברת הזכויות בנכס לידי הרוכשת תסב להן נזק בלתי הפיך. בד בבד הוגשה על ידי המבקשות בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד להחלטה בבקשת רשות הערעור דנא.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

באשר לסיכויי המבקשות לזכות בהליך העיקרי, הרי שעל פניו אלו הינם נמוכים ביותר. טענות המבקשות כנגד אישור המכר נדונו, ונדחו על ידי שלוש ערכאות שונות – תחילה על ידי ראש ההוצאה לפועל, בהמשך על ידי בית המשפט המחוזי ולבסוף על ידי בית משפט זה. שלושת הערכאות הללו עמדו במפורש על כך שבמקרה דנא לא קיימת כל הצדקה לביטול הליכי המכר, מאחר והמבקשות השתהו בלא טעם ראוי בהגשת בקשתן לראש ההוצאה לפועל, וזאת גם לאחר שחלף זמן ניכר למן הרגע שנודע להם על קיום הליכי מימוש המשכנתא. לאור האמור, ובכדי לא לפגוע יתר על המידה בזכויות הרוכשת, בית משפט זה לא ראה לנכון לפתוח מחדש את הליכי המכר שהושלמו לפני למעלה משנתיים (ראו רע"א 6301/05, פיסקה 13). בנסיבות אלו, ואף אם נתעלם לרגע מן האיחור הקל שנפל בהגשת הבקשה לדיון נוסף, דומה ולוּ לכאורה, כי הסיכוי שבית משפט זה יורה על דיון נוסף בעניינן של המבקשות הינו קלוש, בפרט כאשר בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 6301/05 לא נקבעה הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף (ראו גם החלטת בית משפט זה בבש"א 1894/07). באשר למאזן הנוחות, הרי שאף הוא נוטה באופן מובהק לרעת המבקשות. זאת מאחר ועם אישורו של הסכם המכר ביום 29.3.05 שולמה מלוא התמורה על ידי הרוכשת. אין חולק, כי עיכוב נוסף בהעברת הזכויות בנכס לידי הרוכשת, אשר העבירה את מלוא התמורה בעבור הנכס כבר לפני למעלה משנתיים יסב לה נזקים נוספים. דעתי היא, כי די בטעם האמור כדי לדחות את בקשת המבקשות, וזאת אף מבלי שאדרש לבחון האם יש ממש בטענות השונות שמעלות המבקשות באשר לפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בשולי הדברים, אבקש להביע את מורת רוחי מהתנהלות המבקשות אשר אינן נמנעות מהגשת בקשות מבקשות שונות שכל תכליתן, כך נדמה, נועדה לעכב את העברת הזכויות במכר לידי הרוכשת.

בהתבסס על האמור, בקשת רשות ערעור נדחית, איפוא. בנסיבות אלו, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה הדחופה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות.