החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 9088/18 ערן רובין נ. יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף שהוגשה באיחור של יום אחד. נקבע כי לא הוצג טעם מיוחד, שכן המבקש היה מיוצג והטעות במועד לא הייתה בלתי נמנעת. עוד נקבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים דיים, והמבקש חויב בהוצאות.

העובדות

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון, יחד עם העתירה עצמה. הבקשה הוגשה באיחור של יום אחד מהמועד הקבוע בחוק. המבקש היה מיוצג בהליך הקודם.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף באיחור של יום אחד כאשר לא הוצג טעם מיוחד?
  2. 2.האם סיכויי העתירה לדיון נוסף גבוהים דיים כדי להצדיק היעתרות לבקשה?

הלכות

  1. 1

    המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו

    ״המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    גם באיחור קל של יום אחד יש להציג טעם מיוחד להארכת המועד, בשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת ביחס לבקשות אלה

    ״אף במקרים בהם מדובר באיחור קל של יום אחד יש להציג טעם מיוחד להארכת המועד״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    טעות באשר למועד ההגשה של מי שמיוצג בהליך אינה בלתי נמנעת באורח סביר, ולכן אינה מהווה טעם מיוחד

    ״בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי הטעות באשר למועד ההגשה הייתה בלתי נמנעת באורח סביר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • עתירה לדיון נוסף
  • איחור
  • הוצאות
  • פסק דין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"א

9088/18 -

א'

לפני:

כבוד הרשמת שרית עבדיאן

המבקש:

ערן רובין

נ ג ד

המשיבים:

1. יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ

2. מיכאל גרובר

3. אריה גרובר

בקשה להארכת מועד

לנקיטת הליך

החלטה

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 6.12.2018 (ע"א 4180/17; כבוד השופטים נ' הנדל , ג' קרא ו- ד' מינץ ).

2.

כידוע, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו (ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית , פסקאות 8-6 (24.1.2012)). בהתחשב בכך, הבקשה להארכת מועד שבכותרת אשר הוגשה ביום 24.12.2018 יחד עם העתירה לקיום דיון נוסף, הוגשה באיחור של יום אחד. אף במקרים בהם מדובר באיחור קל של יום אחד יש להציג "טעם מיוחד" להארכת המועד, בוודאי בשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת ביחס לבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף (ראו, למשל: בש"א 211/07 סופר נ' בנק דיסקונט בע"מ , פסקה 3 (12.2.2007)). לאחר ששקלתי בדבר סבורני כי המבקש לא הציג "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. המבקש היה מיוצג במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט זה, ובנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי הטעות באשר למועד ההגשה הייתה בלתי נמנעת באורח סביר ( ראו: בש"מ 6229/11

דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פסקה 8 (10.1.2012), והשוו: בש"א 6758/12 לב נ' טובי , פסקה 4 (7.11.2012)).

3.

זאת ועוד, לאחר שעיינתי בפסק הדין ובשים לב למבחנים הנוקשים החלים ביחס לבקשות לדיון נוסף, סבורני כי סיכוייה הלכאוריים של העתירה אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה. על פני הדברים, בפסק הדין שניתן פה אחד לא נפסקה הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה ליבון נוסף .

4.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ההליך. הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך של 1,000 ש"ח.

ניתנה

היום, א' בשבט התשע"ט (7.1.2019).

שרית עבדיאן

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"א 68/20פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הבריאותהחלטה
  • בש"א 4471/19עו"ד שכיב אבו רוקן נ. ג'מאל כיוףהחלטה

הלכות

  1. 1המועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו
  2. 2גם באיחור קל של יום אחד יש להציג טעם מיוחד להארכת המועד, בשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת ביחס לבקשות אלה
  3. 3טעות באשר למועד ההגשה של מי שמיוצג בהליך אינה בלתי נמנעת באורח סביר, ולכן אינה מהווה טעם מיוחד