פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4471/19
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
עו"ד שכיב אבו רוקן
נ ג ד
המשיבים:
1. ג'מאל כיוף
2. חווא עפאף
3. חרמאן נג'מה
4. עבליני רומל
5. עבליני ג'אד
6. עבליני מאג'ד
7. עבליני אבראהים
8. סעיד וואל
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובת
המשיב 1 מיום 3.7.2019
החלטה
1.
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 3423/18 אבו רוקן נ' ג'מאל
(13.6.2019) (כב' השופטים נ' הנדל , ד' ברק-ארז
ו- מ' מזוז
(להלן: פסק-הדין )).
2.
פסק-הדין מושא הבקשה ניתן ביום 13.6.2019. כידוע, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות הדיון הנוסף ) קובעת כי ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף בחלוף חמישה עשר ימים ממועד מתן פסק הדין. על פי פסיקתו העקבית והמושרשת של בית משפט זה, מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק-הדין ולא ממועד המצאתו (ראו מבין רבים, בש"א 6993/14 שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ
(4.11.2014) והאסמכתאות שם ). על כן, המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-הדין היה ביום 30.6.2019. המבקש ניסה להגיש את הבקשה לדיון נוסף ביום 1.7.2019, דהיינו בחלוף מסגרת הזמנים הקבועה בדין. משנמסר לו על ידי המזכירות של בית משפט זה כי המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף כבר חלף, הגיש הוא בו ביום את הבקשה להארכת מועד. בבקשה להארכת מועד נטען כי באי כוחו של המבקש אשר הגישו בשמו את ההליך דנן קיבלו עליהם את הייצוג לעניין הבקשה לדיון נוסף ארבעה ימים בטרם זו הוגשה. לטענתם, הבקשה לדיון נוסף הוגשה ביום 1.7.2019 משסברו בטעות כי יש למנות את מניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף מן המועד שבו התקבל פסק-הדין לידיו של בא-כוחו הקודם של המבקש, ובענייננו – ביום 13.6.2019 – ולא מן המועד בו ניתן פסק-הדין. יוער עם זאת כי באי כוח המבקש לא חלקו על העובדה שפסק-הדין שוגר בפקס למשרדו של בא-כוחו הקודם של המבקש עוד ביום מתן פסק-הדין (יום חמישי, 13.6.2019) ואולם לטענתם, בא-כוחו הקודם של המבקש לא חזר באותו יום למשרד ורק בתום סוף השבוע, ביום ראשון ה-16.6.2019, עיין הוא בפסק-הדין ששוגר למשרדו בפקס, שלושה ימים קודם לכן.
בהחלטתי מיום 1.7.2019 קבעתי כי המשיב 1 (להלן: המשיב ) רשאי להשיב לבקשה להארכת מועד עד ליום 3.7.2019. בתשובתו הודיע המשיב כי הוא מתנגד לבקשה.
3.
הלכה היא כי כאשר עסקינן בהארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" - הקבועה בתקנה 4 לתקנות הדיון נוסף - תיושם באופן
קפדני ומצמצם וזאת בשים לב למאפייניו הייחודיים של הליך הדיון הנוסף (ראו למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני
(13.9.2009); בש"א 4625/18 ג'רייס נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ
(29.1.2019)). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות מידה אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, דבר קיומו של פסק הדין נודע למבקש לכל המאוחר ביום 16.6.2019 (אף שכזכור, אין חולק כי הוא שוגר בפקס למשרד בא-כוחו הקודם של המבקש עוד ביום מתן פסק-הדין - 13.6.2019). משכך היה באפשרותו להגיש את הבקשה לדיון נוסף, או למצער בקשת ארכה להגשתו, בתוך המועד הקבוע בדין לשם כך. מוכן אני להניח כי הדבר לא נעשה מחמת טעות ביחס לכללים החלים לעניין המועד להגשת בקשה לדיון נוסף. עם זאת, בענייננו המבקש מיוצג, הכללים בעניין זה כאמור הושרשו בפסיקתו של בית משפט זה, ולא ניתן פירוט כלשהו באשר למאמצים אותם עשה המבקש כדי לברר מהם הכללים והמועדים החלים בכגון דא. על כן לא ניתן לומר כי הורם הנטל להוכיח שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה , חיפה (10.1.2012)). לכך מצטרפת העובדה שבפסק-הדין מושא הבקשה נדחה הערעור על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לכן, על פני הדברים קשה לומר כי סיכויי הבקשה לדיון נוסף תומכים בהיעתרות לבקשת הארכה (ראו והשוו, בש"א 4841/15 מולדר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (16.9.2015)).
4.
לא נעלמה מעיניי העובדה שמדובר באיחור של יום אחד בהגשת ההליך. ואולם לא אחת נפסק כי גם איחור של יום אחד בהגשת ההליך - איחור הוא, וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה (ראו למשל ע"א 1607/17 שריג נ' לרר , פיסקה 10 (21.5.2019)) והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכללים הנוקשים בבקשות ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף (השוו, בש"א 9088/18 פלוני נ' יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ
(7.1.2019)).
5.
משלא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד – הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה
ביום, ל' בסיון התשע"ט (3.7.2019).
תוקנה
היום, א' בתמוז התשע"ט (4.7.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם