פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2320/21 -
א'
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המבקשים:
1. הרשות הפלסטינית
2. מרואן ברגותי
נ ג ד
המשיבים:
1. יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל- 15 אח'
2. אחמד טאלב מוצטפא ברגותי
3. מחמד ע רחמאן סאלם מצלח
4. חוסאם רג'ב שחאדה
5. הייתם אלמותפק חמדאן
6. פארס צאדק ע'אנם
7. עלי עליאן
בקשה להארכת מועד
להגשת בקשה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (כבוד השופטים י' עמית , ע' ברון ו- י' וילנר ) מיום 10.3.2021 בע"א 71/18, וזאת עד ליום 18.4.2021. המשיבים מתנגדים לבקשה.
דין הבקשה להידחות. בבקשה נטען כי המועד האחרון להגשת העתירה לדיון נוסף הוא 4.4.2021, בעוד שבפועל, המועד האחרון חל ביום 25.3.2021, נוכח תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, הקובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש "תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". דהיינו, מניין הימים נמנה מיום מתן פסק הדין ולא ממועד המצאתו (ראו מבין רבים, בש"א 4471/19 אבו רוקן נ' כיוף (4.7.2019)). מכאן שהבקשה שלפניי הוגשה 12 ימים לאחר שחלף המועד להגשת העתירה. נקודת מוצא זו משליכה על אופן בחינתה של הבקשה כמו גם על יתר טענותיהם של המבקשים. כך, טענתם של המבקשים שלפיה המועד להגשת העתירה נפל בתוך פגרת הפסח נסתרת מן האמור לעיל, כך שעובדה זו אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת המועד המבוקשת.
עוד נטען, כי הבקשה הוגשה לראשונה, ביום 4.4.2021, באמצעות מערכת "נט-המשפט". אלא שבבית המשפט העליון לא ניתן להגיש כתב טענות ראשון הפותח הליך באמצעות "נט-המשפט" (ראו, סעיף 2(ג) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.1.2021). מכל מקום, גם לו הייתה מוגשת הבקשה ביום 4.4.2021, מדובר היה באיחור של 10 ימים ביחס למועד האחרון להגשת העתירה. מכאן, שלא הראו המבקשים טעם מיוחד כלשהו להארכת המועד. בהקשר זה יוזכר, כי אופיו הייחודי של הליך הדיון הנוסף מכתיב גישה נוקשה ביחס לתוכן הדרישה ל"טעם מיוחד" המופיעה בתקנה 4 הנזכרת לעיל (בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009)).
אשר לטענה כי מדובר בפסק דין תקדימי ובעל השלכת רוחב על תיקים רבים, אמנם, נפסק כי חשיבותו הציבורית של ההליך היא שיקול בבחינת בקשות להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף (בש"א 1711/12 רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.2012)), יחד עם זאת, לא בכל מקרה חשיבותו הציבורית של ההליך תהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד במקרה של בקשה לקיום דיון נוסף, ועל המבקש להוכיח שמדובר בסוגיה העומדת לכאורה במבחני הסף לקבלת הבקשה ( שם , פסקה 16). כידוע, תנאי לקיום דיון נוסף הוא כי "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש [...] מקום לדיון נוסף" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אלא שטענה זו של המבקשים הועלתה באופן לאקוני בלבד, באופן שאינו מרים את הנטל להראות קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד.
הבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' באייר התשפ"א (13.4.2021).
דר להב
ר ש מ ת