בש"א 6817/99 מסגרית י. אילת מפעל לחיתוך וכיפוף פחים בע"מ נ. יעקב אילת

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בהמ' 1708/96 בתיק פש"ר 60/93. ההחלטה ניתנה ביום 10.3.99 ונמסרה למבקשת ביום 25.4.99.

1.ביום 25.5.99 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור (רע"א 3434/99) על החלטה זו. ביום 14.7.99 דחתה כבוד השופטת שטרסברג-כהן את הבקשה וביום 11.10.99 הוגשה הבקשה שבפני. בבקשתה טוענת המבקשת, כי היתה זכאית מכתחילה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, כי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- אף איפשרה לבית מהשפט לנהוג בבקשת רשות הערעור שהגישה כבערעור, וכי מן הראוי ליתן לה למצות את זכויותיה הדיוניות.

2.המשיב מספר 3 מתנגד לבקשה. ראשית הוא טוען, כי המבקשת לא הראתה כלל, כי החלטת בית המשפט המחוזי מצמיחה לה זכות ערעור. שנית הוא טוען, כי המבקשת הגישה את בקשתה רק כשלושה חודשים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור (וכמחצית השנה לאחר מתן ההחלטה נשוא בקשת הערעור). ושלישית הוא טוען כי עניינה של הבקשה הוא בטעותו של בא כוח המבקשת, וכי טעות מעין זו אינה מקימה טעם מיוחד להארכת מועד, ודאי לא להארכת מועד כה משמעותית.

3.דין הבקשה להידחות. גם אם נקבל את טענת המבקשת, כי מלכתחילה עמדה לה זכות ערעור (ולעניין זה איני נדרש) וכי אך עקב טעות נמנעה מהגשת ערעור, אין היא יכולה לרפא את טעותה זו כעת, משחלף זה מכבר המועד להגשת ערעור. הלכה היא כי טעות שבחוק של עורך דין שגרמה לאיחור אינה מהווה, ככלל, טעם להארכת המועד (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 891), וכי אף נקיטת הליך מוטעה אינה בבחינת צידוק להארכת המועד (ע"א 3329/92, תעל נגד לוחות ישראל , תקדין עליון 92(4) 670). כך, לדוגמא, נקבע בעניין זה, בב"ש 576/86, הורביץ נגד הורביץ , לא פורסם):

"ההחלטה אם להגיש ערעור על פסק הדין או לראות בו 'החלטה אחרת' ולהגיש בקשת רשות ערעור, נתונה בידי המבקש ומשהחליט לפנות לאחד משני מסלולים אלה ולזנוח את השני, לא יינתן לו לחזור על עקביו אם מסתבר - לאחר מעשה - שטעה בבחירת המסלול (ב"ש 116/86 שירותי פז נ' קדוש, פד"י מ(2) 10, 13; ב"ש 24/86 אוחנה נ' מילטון, פד"י מ(1) 500, 503."

מטעמים אלו הבקשה להארכת מועד נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב מספר 3 בגין בקשה זו בסך 500 ש"ח.