בש"א 690/15 קרן אביטל נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.2014 אשר ניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המבקש. בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי, בין היתר, על הוצאתה של פקודת מאסר בעניינו של המבקש מכוח סעיף 179 לפקודת פשיטת בהרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן:

פקודת פשיטת הרגל ). בית המשפט קבע כי פקודת המאסר תכנס לתוקף, באם המבקש לא ישלם סך של 5,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל, ביום 1.1.2015 למשך 21 ימים (ביצועה של הפקודה עוכב ביום 3.2.2015 עד להחלטה אחרת בשים לב להגשת הבקשה דנן).

הבקשה הוגשה ביום 28.1.2015, והמבקש ציין בה כי ההחלטה נמסרה לבא-כוחו "מספר ימים" לאחר הינתנה. בבקשה נטען כי הגשת ההליך התעכבה נוכח פנייתו של המבקש ללשכה לסיוע משפטי, וכי אישור לייצוגו התקבל ביום 8.1.2015. על פי הטענה בשל הזמן שנדרש לשם עריכתם של בקשת רשות הערעור וכתבי בי הדין הנוספים, התעכבה הגשתו של ההליך עד ליום 28.1.2015, ומכאן הבקשה למתן ארכה עד למועד ההגשה בפועל.

המשיבים מתנגדים למבוקש.

2.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ובטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה.

לא נעלם מעיני כי בבקשת הארכה כפי שהוגשה קיים חסר מסוים. המבקש לא ציין כאמור באיזה מועד מדויק הומצאה ההחלטה לידיו, והתמיהה בעניין זה מתחדדת בשים לב לכך שבא-כוחו בהליך זה ייצגו גם בבית המשפט קמא. עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי ההחלטה נשלחה בפקסימיליה לידי בא-כוח המבקש ביום 8.12.2015 ובנסיבות העניין ובהעדר טענה לסתור יש למנות את הימים הנתונים להגשת ההליך הערעורי למן מועד זה.

כמו כן, המבקש לא ציין באיזה מועד פנה ללשכה לסיוע משפטי ומדוע לא הגיש בד בבד בקשה למתן ארכה לבית משפט זה, ובנוסף משניתן אישור לייצוגו של המבקש ביום 8.1.2015 ראוי היה לפעול באופן מיידי להגשת ההליך (וכאמור בא-כוח המבקש ייצגו גם בהליך קמא), ולכל הפחות ראוי היה להגיש עוד באותו שלב את בקשת הארכה (לעניין זה ראו למשל בש"א 1823/14 פרץ נ' עו"ד דורון ליברט, מנהל מיוחד (22.4.2014)).

3.

חרף חוסרים אלו החלטתי כאמור להיעתר לבקשה, וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של הטעמים הבאים:

ראשית , המבקש עתר להגשתה של בקשת רשות ערעור.

המשיבים לא התייחסו תחילה בתגובתם לשאלת דרך ההשגה על החלטת בית המשפט קמא, שאלה לה מטבע הדברים השלכה על מספר הימים אשר היו נתונים למבקש להגשת ההליך. לאחר שניתנה למשיבים הזדמנות להשלים תגובתם ציין כונס הנכסים הרשמי כי אמנם נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה, אך עמד על דעתו כי יש לדחות את הבקשה, והמשיבה 2, הסבורה אף היא כי יש לדחות את הבקשה, ציינה כי בהחלטתו אכן הפעיל בית המשפט את סמכותו המיוחדת אך למרות זאת סבורה היא כי יש להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.

אכן במתן פקודת מאסר מכוח סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל הפעיל בית המשפט המחוזי את סמכותו המיוחדת כבית משפט של פשיטת רגל, ומכאן (ובניגוד לעמדת המשיבה 2) נגזרת המסקנה כי נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה (ראו האסמכתאות בהחלטתי מיום 9.2.2015). למסקנה זו, בדבר קיומה של זכות ערעור, קיימת השלכה הן על מהות הדברים והן וכפי שצוין לעיל, על משך האיחור בהגשת ההליך. מניין הימים בענייננו מוביל לכך ש המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 25.1.2015 (וזאת גם בשים לב לימי ההשבתה אשר חלו במועדים 7.1.2015 - 8.1.2015 בהתאם להודעה בדבר השבתה בבית המשפט העליון במועדים האמורים (ילקוט הפרסומים 6982, 3.2.2015) ולתקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), תשמ"א-1981). מכאן כי ההליך הוגש באיחור של שלושה ימים, דהיינו - משך האיחור קל יחסית.

שנית , עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי המבקש עתר לעיכוב ביצוע פקודת המאסר בבית המשפט קמא ביום 18.1.2015, טרם חלוף המועד להגשת ההליך, ומכאן כי לא התגבש אינטרס הסתמכות של מי מהמשיבים על סופיות ההחלטה.

שלישית , לא ניתן להתעלם בענייננו ממהות ההליך שהגשתו מתבקשת - ערעור על פקודת מאסר שהוצאה בעניינו של המבקש, הנתון בהליכי פשיטת רגל, בגין אי-קיום חיובי ההליך.

רביעית , הגם שכאמור פניה ללשכה לסיוע משפטי אינה מצדיקה באופן אוטומטי מתן ארכה, הרי שיש ליתן משקל בענייננו גם לעובדה שלפחות חלק מן העיכוב בהגשת ההליך נגרם מחמת ההמתנה לאישור הלשכה לסיוע משפטי לייצוגו של המבקש.

נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת. המזכירות תפתח תיק ע"א , בו תתויקנה בקשת רשות הערעור (אשר תוסב לערעור) וכן החלטתי זו.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.