בש"א 6905/12 מאיר הוניגבוים נ. "טפחות" בנק למשכנתאות והשקעות

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ד' כהן-לקח (בש"א 2565/12-א') מיום 5.8.2012 שבה נדחתה בקשתם של המערערים להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י'

שנלר ) מיום 16.2.2012.

בפתח הדברים אעיר כי התיק הועבר לטיפולי רק לאחרונה נוכח הודעת ערעור "מעודכנת" אשר הגישו המערערים ביום 14.11.2012 אשר החליפה לפי בקשתם את הודעת הערעור שהגישו ביום 20.9.2012.

בקשתם של המערערים להארכת מועד נסבה על החלטתו של בית משפט קמא שבה קבע כי החלטתו של כבוד הרשם ח' ברנר בנוגע לסילוק על הסף של ערעור שהגישו המערערים הפכה חלוטה, וכי על מזכירות בית המשפט לעדכן את סיום הטיפול בו ולהפרידו מיתר הערעורים התלויים ועומדים. קשתם

ערים 2012.

מועד הופנתה כלפח שר ממנו נדרש ללקט את טענותיהם לענייננו. הסבירה של בעל הדין שכנגד לסיום ההליכים בעניינו. וקן

בהחלטתה הבחינה הרשמת תחילה בין עניינה של המערערת 2, פטריסיה הוניגבוים, לבין עניינם של יתר המערערים. הרשמת קבעה כי אף שהבקשה להארכת מועד הוגשה מטעמה של המערערת 2, על פי החומר שהוצג בפניה התנהלו הליכים למינוי אפוטרופוס לדין עבורה וזאת בשל מצבה הרפואי. משכך ומאחר שהבסיס לייצוגה של המערערת 2 לא היה ברור, הורתה הרשמת על מחיקתה של הבקשה להארכת מועד בכל הנוגע אליה. הרשמת הוסיפה כי אין בכך כדי למנוע בעתיד הגשתה של בקשה בשמה של המערערת 2, כפוף להוראות הדין ולאישורו של בית המשפט המוסמך, ככל שיידרש.

אשר ליתר המערערים קבעה הרשמת, בין היתר, כי משכה של הארכה ו"הטעם המיוחד" המצדיק אותה אינם ברורים. בהקשר זה דחתה הרשמת בקשתם של המערערים להמתין עם בירור ההליך עד למינוי אפוטרופוס למערערת 2 בציינה כי בנסיבות העניין אין לקשור בין ההליך הערעורי מטעמה של המערערת 2 לבין עניינם של יתר המערערים. כן דחתה הרשמת את בקשתם לקבלת ארכה עד להגשת בקשה לביטול החלטתו של בית משפט קמא וזאת בין היתר משלא נמצא טעם בדחיית הליכים עד להכרעה בהליכים אחרים אשר טרם הוגשו. נוסף על האמור ציינה הרשמת את התנהלותם הבעייתית של המערערים: הרשמת פירטה כי לאחר שהוגשה הבקשה להארכת מועד, הגיש המערער 1 בקשה מטעמו להשהיית הטיפול בהליך עד אשר יגיש בקשה מתוקנת, אלא שאף כעבור חודשיים וחצי לא המציא המערער 1 נוסח מתוקן כבקשתו, ללא כל הצדקה מספקת. כמו כן ציינה הרשמת את טענתו של המשיב 1 שלפיה הבקשה להארכת מועד לא הומצאה אליו. נוכח כלל הנימוקים שלעיל, הורתה הרשמת על דחייתה של הבקשה להארכת מועד.

מכאן הערעור שלפניי, המתפרש על עשרות עמודים ועמוס בשלל טענות אשר חלקו כלל אינו רלוונטי לענייננו באשר הוא מופנה כלפי ההליכים העיקריים המתנהלים בין הצדדים, ומשכך איני מוצא מקום להידרש לטענות אלה במסגרת זאת. אשר להליך שלפניי טוענים המערערים בין היתר כי הוא הוגש במועד; כי קיימת חשיבות ציבורית בפתיחת ההליך הערעורי; כי יש להביא בחשבון את ההשלכות על מצבה של המערערת 2 אשר תאבד את קורת הגג שלה; כי המשיב 1 אינו מקפיד להמציא להם כתבי בית דין; וכי כוונתם לפתוח בהליך ערעורי על החלטתו של בית משפט קמא הייתה ידועה לו ועל כן ציפייתו הסבירה לסיום ההליכים לא נפגעה.

להשלמת התמונה אציין כי מר עידן הוניגבוים, בנה של המערערת 2, הגיש בקשה במסגרת ההליך שלפניי, שבה ביקש בין היתר "להקפיא כל התקדמות בהליך ל-45 ימים". בבקשה זו צוין כי ביום 18.10.2012 מונתה הקרן לטיפול בחסויים (להלן: הקרן ) לשמש כאפוטרופוס של המערערת 2, ולכן ביקש לעצור את הדיון בהליך לגבי הצדדים כולם עד אשר יתייצב מייצג למערערת 2 מטעם הקרן. דינה של בקשה זו להידחות. כל עוד לא הגיש האפוטרופוס הממונה בקשה מטעמו בקשר עם המערערת 2, כפוף לאישור בית המשפט המוסמך ככל שנצטרך, החלטתה של הרשמת שבה נמחק ערעורה בעינה עומדת. אשר ליתר המערערים, לא מצאתי כי מינויו של האפוטרופוס למערערת 2 יש בו כדי להשפיע עליהם ומשכך לא ראיתי לעכב את מתן ההחלטה בעניינם.

דין הערעור להידחות. הכלל הוא כי בעל דין המעוניין להשיג על החלטה שנתן בית המשפט צריך לעשות כן במועד. ההקפדה על דרישה זו מחויבת המציאות וזאת בין היתר בהתחשב בציפייתו הסבירה של בעל הדין שכנגד לסיום ההליכים ובשיקולי יעילות מערכתיים ובהם מניעת הפגיעה בציבור המתדיינים הרחב (לתכליות אלה ואחרות ראו למשל בש"א 2399/11

זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011); בש"א 6616/12 מור נ' "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

(טרם פורסם, 11.11.2012)). על כן, פתח מחוקק המשנה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ערוץ אשר יתיר את הגשתו של הליך באיחור, כאשר לצורך כך

להוכיח קיומו של "טעם מיוחד", אשר אוצר בתוכו מגוון שיקולים הנבחנים בנסיבות המקרה. במקרה הניצב לפניי אכן לא ניתן למצוא בין טענותיהם של המערערים טעם מיוחד כלשהו אשר יסלול בפניהם את הדרך להגשת ההליך באיחור, מה גם שהדחייה התבקשה למועד בלתי מוגדר מראש ועל כן צדקה הרשמת בדחותה את בקשתם.

למעלה מן הצורך אציין את התנהלותם של המערערים בהליך אשר פעם אחר פעם מגישים לבית המשפט הליך ולאחר מכן מבקשים להשהותו, עד אשר יוגש כתב בית דין מתוקן מטעמם. התנהלות זו אינה מכבדת את סדרי הדין. בעל דין הפונה לבית המשפט נדרש לכלכל את צעדיו בהתאם למועדים הקבועים בדין ולהגיש לבית המשפט את כתב בית הדין הסופי מטעמו במועד. פעולה כגון דא יש בה כדי להעצים את הפגיעה בציפייתו הסבירה של המשיב 1 לסיום ההליכים בעניינו והדבר מחזק את קביעתי שיש לדחות את הערעור.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.