בש"א 6943/15 בש"א 6943/15

1.מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי (בש"א 2268/15, מיום 16.8.2015), שלא להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2256-09-12, כב' השופטת א' כהן ), במסגרתו נדחו ערעור המערער דנן על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתביעה שטרית שהוגשה נגדו (תא"מ 29127-09-11, כב' השופטת ל' רייך ), וכן בקשתו לפסלות המותב שדן בערעור.

2.ביום 30.3.2015 הגיש המערער את בקשת הארכה, לאחר שבהליך אחר (ע"א 8297/14) הובהר לו כי דרך המלך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בסוגיית הפסלות היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. לטענת המערער, ראוי לאפשר לו לצעוד בדרך זו ולהגיש בקשת רשות ערעור. בנוסף, טען המערער כי מצבו הרפואי ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. כאמור, כב' הרשם דחה את בקשת הארכה, תוך שהוא מציין כי אישורי המחלה שהציג המערער מתייחסים לתקופה שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. בהעדר הסבר חלופי לאיחור, נקבע שלא התקיים בענייננו "טעם מיוחד" להארכת המועד, כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אדרבה, נוכח סיכויי ההצלחה הנמוכים יחסית של ההליך אותו מבקש המערער להגיש – בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי – קיים טעם ממשי לדחיית בקשת הארכה. הרשם הוסיף והבהיר כי אמנם ניתן היה לסבור שטעותו של המערער בעניין אופן ההשגה הנכון (כפי שהיא משתקפת בע"א 8297/14) עומדת בדרישת הטעם המיוחד. דא עקא, נוכח מבחני הפסלות הנוקשים שאומצו בפסיקה סיכוייה קלושים, ואין לאפשר את הגשתה. זאת, בייחוד נוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז החלו ההליכים בין הצדדים – בשנת 2011.

בערעור שלפני, מעלה המערער טענות שונות ביחס להכרעה המהותית של הערכאות הקודמות בעניינו, ומציין שבמקרים דומים שבהם הוגשו נגדו תביעות שטריות – התקבלו טענותיו בדבר "גניבת" ההמחאות שהוצגו לפירעון. ניתן לראות בדבריו משום השגה על קביעת כב' הרשם באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור. מעבר לכך, שב המערער על טענתו בדבר מצבו הרפואי החמור, ומדגיש שלא היה באפשרותו אפילו "לצאת מהבית לרופא או לקופת חולים ולקחת אישורי חופש מחלה" – ועל כן, אין לייחס חשיבות רבה לכך שאישורי המחלה שהציג אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית.

3.דין הערעור להידחות. ההסבר היחיד שהציג המערער לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נעוץ במצבו הרפואי. דא עקא, מן הערעור שלפני עולה כי המערער עצמו אינו מתכחש להעדר תיעוד רפואי תומך ביחס לתקופה הרלוונטית לענייננו – ומסתמך על אבחנות כלליות בדבר מצבו. מאחר ולא הוצגו נימוקים נוספים לעיכוב בהגשת הבקשה, אין מנוס מן המסקנה כי לא הוכח "טעם מיוחד" לאיחור.

זאת ועוד, מקובלות עלי גם קביעותיו של הרשם ביחס לסיכויי בקשת רשות הערעור – הן בסוגיית הפסלות, והן במישורים אחרים. כידוע, גם אילו ניתן היה לראות בשגיאתו של המערער לגבי אופן ההשגה על ההחלטה בעניין הפסלות משום "טעם מיוחד", עליו לצלוח משוכה נוספת ולהראות כי לא קיימים טעמים נוגדים לדחיית בקשת הארכה –

"הבקשה נבחנת בשני שלבים – קיומו של טעם מיוחד, המצדיק את קבלתה, ואם קיים טעם שכזה, בשלב השני, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד.

[...] במסגרת השלב השני , יש לבחון טעמים המצדיקים את דחיית הבקשה, בין היתר את אינטרס ההסתמכות של הצדדים, מועד הגשת הבקשה להארכת מועד, סיכויי הצלחת ההליך שבגינו הוגשה הבקשה, ועוד ( בש"א 724/13

אפ.אמ.אר מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין

(17.4.2013) ).

כזאת לא עלה בידו לעשות. אשר לסוגיית הפסלות, עיון בחומר שלפני מלמד כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה לקיומו של משוא פנים מצד הערכאות שדנו בעניינו של המערער, מעבר לגיבוב סתמי ומופרך של השמצות והאשמות. מיותר לציין כי חוסר שביעות הרצון של המערער מן ההכרעה המנומקת והבהירה בעניינו אינו מהווה עילת פסלות, ומכאן המסקנה בדבר סיכוייה הדלים של הטענה בעניין. אף סיכוייהן של יתר טענותיו קלושים, נוכח האופי העובדתי המובהק שהן נושאות – ובהתחשב במקום המרכזי שמילאו ממצאי מהימנות בהכרעת הערכאה הדיונית. אם לא די בכך, הרי שהמערער מבקש ארכה לשם הגשת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, על כל המשתמע מכך. עיון בחומר מלמד כי בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית או ציבורית החורגת מן הנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפנינו. מובן, אפוא, כי סיכויי הצלחתה אינם מן המשופרים, אם לנקוט לשון המעטה. בנסיבות אלה, סיכויי ההליך בגינו הוגשה בקשת הארכה מהווים טעם משמעותי נוסף לדחייתה – וכך גם פרק הזמן הממושך שחלף מאז תחילת ההליכים.

4.אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.