בש"א 6970/09 עיריית ירושלים נ. שרותי בריאות כללית

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה (כב' השופטים מ' נאור, ס' ג'ובראן וא' חיות) בעניין החזר תשלום עבור אגרת פינוי אשפה, שנגבתה במשך שנים מהמשיבה. פסק הדין ניתן ביום 20.8.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 1.9.2009. התבקשה בה הארכת מועד עד ליום 21.9.2009. נטען בבקשה כי פסק דין מחדש הלכה והוא בעל חשיבות רבה ומעורר קושי רב, המצדיקים דיון נוסף. כן נטען כי בעת מתן פסק הדין שהה בא-כוח המבקשת, היועץ המשפטי לעירייה, בחופשה בחו"ל, כך שהתאפשר לו להתעדכן בפסק הדין אך לאחרונה. גם עורכת הדין העומדת בראש צוות בכיר בארנונה, המטפלת עמו בתיק, נמצאת בימים אלה בחופשה משפחתית. על פי הנטען, בשל פגרת הקיץ וחופשות הקיץ של הגורמים השונים אצל המבקשת, זקוקה היא לארכה על מנת להשלים את הכנתה של בקשה לדיון נוסף.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענה, הימצאות באי כוחה של המבקשת בחופשה אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. כן סבורה המשיבה כי הטענה לפיה פסק הדין מעורר קושי או כי יש לו השלכות על קופת העירייה ועל רשויות אחרות, גם היא אינה יכולה להוות טעם מיוחד, מה גם שהטענה לא נתמכה בתצהיר כמתחייב. לבסוף מדגישה המשיבה את אמת המידה הקפדנית הננקטת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כידוע, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 14 ימים, וכי אין בפגרת בתי המשפט כדי לעצור את מניין הימים (תקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). עם זאת, רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. דומה כי הטעם המיוחד עליו מבוססת הבקשה הוא הימצאות באי כוח המבקשת בחופשה במהלך פגרת הקיץ. ככלל, טעמים מיוחדים קשורים בנסיבות שאינן בשליטת המבקש או בא-כוחו. על כן שהייתו של בעל דין או בא-כוחו בחו"ל אינה מהווה, ברגיל, טעם מיוחד להארכת מועד, לא כל שכן טעם מיוחד להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. יחד עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן יש להיעתר לבקשה, גם בשים לב לגישה הקפדנית הנהוגה בבקשות ארכה בקשר עם הליכי דיון נוסף. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן במהלך פגרת הקיץ, מבלי שבעלי הדין ידעו מבעוד מועד כי פסק הדין יינתן במהלך הפגרה. בנסיבות אלה, כאשר הימצאותם של באי-כוח המבקשת בחופשה בתקופה הרלוונטית להגשת ההליך אינה דבר שהיה נתון לשליטתם מראש, ובמיוחד שעה שמדובר בתקופת פגרה, מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד. קביעה זו מבוססת גם על העובדה שהבקשה הוגשה בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שהמשיבה מיודעת בדבר הכוונה להגיש הליך של דיון נוסף. אך באשר למשך הארכה שהתבקשה, הבקשה מנוסחת בצורה כללית ואינה מבהירה די הצורך מדוע זקוקה המבקשת לפרק זמן ארוך יחסית - 21 ימים לאחר תום הפגרה - כדי להגיש את ההליך. גם בתצהיר שהוגש ביום 7.9.20009 לא הובהר מדוע הכנת הבקשה לדיון נוסף תארך עד ליום 21.9.2009. בשים לב להיעדר פירוט כאמור וכן למהות ההליך של בקשה לדיון נוסף, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להאריך את המועד למלוא התקופה המבוקשת אלא יש להסתפק בארכה קצרה יותר. המועד להגשת הליך מוארך עד ליום 15.9.2009. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.