פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
6987/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
משה גליק עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1.
COLDRAIN
INVESTMENTS INC
2. קפל מיכאל
3. חגי קפל
4. אריה ממן
5.
REBECCA
DENHAM
6. משה שמחה מור
7. יובל מור
8. ורד מור
9. גורניצקי ושות'
10. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש
ביהודה ושומרון
11. מדינת ישראל
השגה על החלטת מזכירות
החלטה
1.
לפניי השגת המבקש על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום בקשה להתיר לו הגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.6.2017, ולחלופין את הגשתה של הודעת ערעור הכוללת את טענותיו בעניין זכות הערעור.
תחילה אציין כי לא היה מקום למנוע מן המבקש הגשתה של בקשה להתיר לו את הגשת הערעור ואף לא היה מקום להנחותו להגיש הודעת ערעור הכוללת טענות בעניין (כפי שלטענתו הונחה), אלא היה על המזכירות לקבל את הבקשה לרישום ולהעבירה לטיפול רשם. במובן זה, ובו בלבד, יש ממש בהשגה.
לגופם של דברים - היות והבקשה להתיר את הגשת הערעור צורפה להשגה וכן הודעת הערעור הכוללת את מלוא טענות המבקש, כולל לעניין זכות הערעור, בחנתי את הבקשה ואת הטענות. לאחר עיון בהן הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למערער זכות ערעור על פסק הדין, ועל כן אין מקום לקבל את הודעת הערעור לרישום.
2.
פסק הדין אשר עליו מעוניין המבקש להשיג ניתן בתביעה כספית אותה הגישה המשיבה 1 נגד המשיבים 2-11, ובין היתר נקבעה בטלותו של הסכם מכר זכויות במקרקעין. המבקש מציין בכתבי בי-הדין שהגיש כי בחלק מהזמנים הרלבנטיים לאירועים נשוא התובענה שימש כבא-כוח של חברה (אשר לא היתה צד לתובענה) שרכשה בעבר את הזכויות במקרקעין שבמוקד ההליך, וכי זומן על ידי התובעת-המשיבה 1 לעדות. לטענת המבקש בפסק הדין שניתן לבסוף כלולות "קביעות ואמירות פוגעניות ביותר" ביחס אליו, ועליהן מבקש הוא להשיג. לדבריו באותן קביעות יש לפגוע בשמו הטוב ואף במשלח ידו ופרנסתו.
עיון בפסק הדין מלמד כי זה אכן כולל קביעות שליליות ביחס להתנהלותו של המבקש. ואולם, בהתאם להלכה הפסוקה לא נתונה לו - כמי שלא היה צד להליך - זכות לערער על קביעות אלו.
בהחלטה אשר ניתנה על ידי בהליך אחר עמדתי על התנאים המצטברים שהם תנאי להגשת הליך ערעורי בידי מי שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית:
" האחד , שההחלטה משנה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו והחובות אשר חלו עליו בטרם מתן ההחלטה; והשני , שהתקיים "הליך נלווה" בו הוא היה בעל דין בפועל ובסיומו ניתנה אותה החלטה הקובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת. בפסיקה הובהר כי ההיגיון העומד בבסיס ההלכה המקנה זכות ערעור בהתקיים שני תנאים אלו הוא "הצורך לאפשר לבעל דין בפועל, היינו, מי שאינו בעל דין בהליך אך למעשה התקיים הליך בעניינו כנספח להליך העיקרי, להשיג על החלטה המשפיעה עליו במישרין" (בג"ץ 6291/14
יגאל מולי תיירות בע"מ נ' בית משפט השלום בפתח תקווה , פסקה 8 (12.10.2014)). במרוצת השנים נוסף לתנאים אלו תנאי שלישי לפיו על אותו בעל דין להסביר מדוע לא פעל להצטרף להליך בערכאה הדיונית, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין (ראו: בש"א 7240/15
יצחקי נ' עו"ד טדי ארז , פסקה 8 (9.2.2016) והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין יצחקי )). הודגש בפסיקה כי בנסיבות בהן לא התקיימו הדרישות האמורות, אין בידי מי שלא היה בעל-דין פורמאלי בערכאה הדיונית זכות להגיש ערעור" (ע"א 3658/16 העיר החדשה טי. אל. וי בע"מ נ' שמש , פסקה 5 (12.2.2017)).
תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו. ראשית, אין בהחלטה כדי לפגוע בזכות הופלדיאנית של המבקש, דהיינו לשנות ממערך הזכויות והחובות שלו. פסק הדין מייחס למבקש ידיעה בדבר מצב עובדתי ומשפטי עת ייצג חברה ומייחס לו פעולות מסוימות. אותה חברה לא היתה צד להליך המשפטי, ובפסק הדין לא נקבעה חבות של המבקש ואף לא נשללה ממנו זכות כלשהי. במאמר מוסגר אעיר כי לא נעלמה מעיני ההחלטה אליה הפנה המבקש בטיעוניו, בה הותר לבורר להשיג על פסק דין המקבל בקשה לביטול פסק בורר (רע"א 9124/06 אורי פרץ פרי נ' לוקי ביצוע פרוייקטים בניה (1989) בע"מ (18.7.2007)). גם אם יש בהחלטה זו משום הרחבה מסוימת של התנאי הנזכר, הרי שגם באותה החלטה הודגש כי "לא די בפגיעה בשם טוב על מנת לבסס מעמד להגיש הליך ערעורי", ומכל מקום סבורה אני, לאחר עיון בהחלטה, כי אין הנדון דומה לראיה (בין היתר כיוון שבאותו עניין נקבע כי קיים "חשש ישיר" לפגיעה ממונית בבורר).
שנית, לא התקיים בעניינו של המבקש כל "הליך נלווה". המבקש היה כאמור עד בהליך ואין בפיו טענה כי נערך דיון הנוגע לעניינו הפרטני. אדרבא. המבקש עצמו ציין בהודעת הערעור שהגשתה מתבקשת כי נקבעו כלפיו קביעות פוגעניות "הגם שלא היה צד כלל לתובענה ... ולא התקיים לגביהן דיון כלשהו בתיק". בבש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670 (1991) (להלן: עניין חסן ), אליו הפנה המבקש בטיעוניו, הודגש בהקשר זה, לשם המחשה, כי:
"כאשר שופט קובע בפסק דין פלילי כי הנאשם לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, וכי העבירה בוצעה על-ידי פלוני, אותו פלוני אינו צד להליך הפלילי. לא קיים סכסוך בינו לבין המדינה. אין הוא יכול לערער על פסק דינו של השופט ביחס אליו. אמת, יתכן ושמו הטוב נפגע, אך הדבר בא תוך כדי הליך שבו לא נמתחה חזית בינו לבין זולתו, לא קיים סכסוך בין פלוני לבין המדינה אשר הוכרע בהכרעה שיפוטית" ( שם , 694).
דהיינו, פגיעה בשם הטוב, על כל השלכותיה וגם אם קשה היא, אינה מקימה, כשלעצמה, זכות ערעור על החלטה שיפוטית למי שלא היה צד להליך.
זוהי ההלכה הכללית החלה לעניין הגשת ערעור בידי מי שלא היה צד להליך.
כפועל יוצא של אותה הלכה כללית נקבע לגבי המקרה הפרטני של עד המבקש להשיג על קביעות שנקבעו בעניינו במסגרת פסק דין אשר לא היה הוא צד לו, כי "אין נתונה לעדים הזכות לערער על פסקי דין" (ראו דעת הרוב בבג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה השופט עמירם שרון , פ"ד נב(3) 721, 741 (1998). כן ראו עניין חסן , 694 שם הבהיר כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) כי "עד שנמתחה ביקורת על עדותו ונקבע כי היא אינה אמינה, אינו יכול לערער על הקביעה השיפוטית הפוגעת בו, שכן אין הוא צד להליך השיפוטי בו נעשתה אותה קביעה". ליישומה של הלכה זו ראו למשל: בש"א 1675/09 צ'רנוי נ' אלומיניום אחזקות בע"מ (18.5.2009); ע"א 4071/16 יוסי בכר - ראש עיריית בת ים נ' יריב , פסקה 7 (20.2.2017); ומעת האחרונה - בג"ץ 2721/17 הגב' שרה נתניהו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (11.7.2017)). בהתאם להלכה מפורשת זו לא נתונה למבקש, אשר היה כאמור עד בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, זכות לערער על פסק הדין.
משלא נתונה למבקש זכות ערעור על פסק הדין, בקשתו של המבקש להתיר לו את הגשת הערעור נדחית בזאת, וממילא אין מקום לקבל לרישום את הודעת הערעור שצורפה להשגה.
משלא התבקשו תגובות הצדדים, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג בחשון התשע"ח (2.11.2017).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת