פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7111/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המערער
:
יואב בוטח
נגד
המשיב
ות:
1. שכביץ בע"מ
2. ב.א.י. טרום בע"מ
ערעור
על החלטת הרשם
החלטה
בין המערער, תושב חוץ, לבין המשיבות - חברות פרטיות שבבעלותן זכויות חכירה במגרש המצוי במישור אדומים (להלן: המגרש או הנכס), נכרת חוזה מכר, לפיו התחייב המערער לרכוש את הזכויות במגרש. החוזה הותנה בתנאים שונים. המערער שילם חלק מן התמורה המוסכמת (סך של 200,000$), אולם סירב לקבל את החזקה בנכס, בשל חוסר שביעות רצון ממצבו. בין הצדדים נוהלו מגעים שונים, עד שלבסוף שיגרו זה לזה, במועדים שונים, הודעות בדבר ביטול החוזה. המשיבות קיזזו מן הסכום ששולם כאמור על-ידי המערער, סך של 100,000$, כפיצוי מוסכם.
המשיבות הגישו תובענה כנגד המערער (וכנגד המנהל האזרחי ליהודה ושומרון), ועתרו להצהיר כי הודעת הביטול ששיגרו למערער היא בת-תוקף; כי הקיזוז של הפיצוי המוסכם נעשה כדין; כי הן זכאיות לקבל חזרה את מס שבח המקרקעין ששילמו, וכן עתרו להורות על מחיקה או ביטול של כל הערת אזהרה שנרשמה לטובת המערער בנוגע לחוזה המכר.
בית המשפט המחוזי אימץ, בעיקרו של דבר, את עמדת המערער. בית המשפט הצהיר על בטלותו של החוזה. כמו-כן הורה למשיבות להשיב למערער את הכספים ששילם, וקבע כי הן אינן זכאיות לבצע קיזוז של כספים ששילם בגין פיצוי מוסכם. בית המשפט הורה גם על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערער בכל הנוגע לחוזה, והתיר למשיבות לפנות לשלטונות מס שבח מקרקעין, על-מנת לבקש השבת תשלומי המס ששולמו בגין העסקה שבוטלה. בית המשפט פסק לזכות המערער והמנהל האזרחי ליהודה ושומרון, הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
כנגד פסק-דין זה הוגש ערעור מטעם המערער דכאן, וערעור שכנגד מטעם המשיבים דכאן. המערער טען, כי משנדחו טענות המשיבות, ונתקבלו טענותיו שלו - לא היה מקום להורות על בטלות החוזה. מן הדין היה לפסוק - כך גרס המערער בערעורו - כי ההסכם שריר וקיים, וכי על המשיבות לקיים את התחייבויותיהן על-פי החוזה, כנגד תשלום מלוא התמורה מצדו. עוד הלין המערער על סכום ההוצאות הנמוך שנפסק לזכותו.
המשיבות הגישו ערעור שכנגד. אולם במועד מאוחר יותר, בחלוף כשנתיים ימים, הודיעו המשיבות כי הן מקבלות את הודעת הערעור מטעם המערער, וכי הן מבקשות למשוך את הערעור שכנגד מטעמן, והכל - ללא צו להוצאות. כבוד הרשמת של בית משפט זה פסקה, בעקבות הודעה זו, לאמור:
1.בהסכמת המשיבים מתקבל הערעור בתיק זה.
2.לבקשת המשיבים-המערערים שכנגד נמחק הערעור שכנגד ללא צו להוצאות.
3.אגרת הערעור שכנגד תוחזר.
או אז פנה המערער בבקשה להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לצורך מתן הוראות על אופן ביצועו של הסכם המכר; לפסוק לטובת המערער הוצאות בגין ההליכים בבית משפט זה, ולקבוע את שיעור ההוצאות הראוי בגין ההליך בבית המשפט המחוזי; וכן "להורות לב"כ המשיבות להסביר הכיצד השיג את סגירת הערעור במעמד צד אחד ומבלי לגלות לבית המשפט את מלוא העובדות על הרקע לבקשה שהגיש". לטענת המערער, הוגשה ההודעה מטעם המשיבות בעקבות פתיחת תיק הוצל"פ על-ידי המערער במטרה להשיב את כספו עד להחלטה בערעור, וכך הביאו המשיבות לסגירת תיק ההוצל"פ. בד בבד, לנוכח הלאקוניות בהחלטת כבוד הרשמת - ממשיכות המשיבות, כך לטענת המערער, להחזיק בנכס, וכך נהנות הן משני העולמות. בקשותיו של המבקש נדחו על-ידי כבוד הרשמת. וכך כתבה בהחלטתה:
"מן הבקשה שב[פ]ני נראה כי בין הצדדים לערעור זה מחלוקת רחבת יריעה, אשר המבקש קיווה שיבואו אל פתרונן אגב הדיון בערעור. בדיעבד, לא כך ארע.
אף על פי כן חוששני כי לא ניתן לקבל את הבקשה. המשיב הסכים לקבלת הערעור, ניתן פסק דין לטובת המערער, ובכך תם הליך הערעור. המערער אינו רשאי לצפות לפסק דין החורג מעבר לגבולות הדיון שהוא עצמו התווה. נראה, איפוא, כי אם נותרו מחלוקות בין הצדדים, עליהם לעשות לפתרונם במסגרת אחרת, ולא בערעור זה.
כיון שהדיון טרם החל, איני רואה מקום לפסוק הוצאות."
כנגד החלטה זו מוגש הערעור היום. המערער חוזר על הבקשות שפרשׂ בפני כבוד הרשמת, כאמור. המשיבה 1, שהיא בלבד הגישה תגובה לבקשה - מתנגדת לערעור ומבקשת לדחותו מטעמים דיוניים ומהותיים.
דין הערעור להתקבל בחלקו.
צדקה כבוד הרשמת בקביעתה, כי המערער, בערעור שהגיש לבית משפט זה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, התווה את מסגרת הדיון בערעור, ואין זה מן הדין כי יוענקו לו סעדים, או כי יינתנו הוראות, שכלל לא נתבקשו על-ידו בהודעת הערעור (כאן ראוי לציין, כי המערער הגיש, בבית המשפט המחוזי, תובענה כנגד המשיבות, לאכיפת הסכם המכר ולתשלום פיצויים. למותר לציין כי אינני מביע כל עמדה לגבי תובענה זו).
יחד עם זאת, משנכללה בהודעת הערעור השגה על שכר-הטרחה שקצב בית המשפט המחוזי, ומשהודעת המשיבות, לפיה מסכימות הן לקבלת הערעור, מחילה עצמה על כל רכיבי הערעור, ראוי היה לכאורה לפסוק למערער שכר-טרחה גבוה יותר מזה שנפסק בבית משפט קמא. לא ברור אם שאלה זו צריכה עדיין הכרעה או שמא באו הצדדים לכלל הסדר כולל בינתיים, ולפיכך יזומנו הצדדים להשלמת הדיון בפני כבוד הרשם.
הערעור מתקבל אפוא בחלקו, במובן האמור.
ניתנה היום, יד' בתמוז תשס"ב
(24.6.2002).
ש
ו פ ט