פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
715/09 - א'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. פישר פז
2. גבריאל פישר
3. מולהי יעקב
4. פלורה דהאן
בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
1.
הבקשה נסבה על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 9106/07 בעניין פרשנותו של סעיף 11 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994. בפסק הדין נקבע כי סעיף 11 לחוק אינו חל על עילת תביעה של אי יידוע הנפגעים בדבר הסיכונים המוגברים להם הם חשופים. פסק הדין ניתן ביום 6.1.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 21.1.2009. התבקשה בה הארכת מועד בת חודש ימים להגשת בקשה לדיון נוסף. לטענת המבקשת, פסק הדין עוסק בשאלה עקרונית והיא סבורה כי הוא מעורר שאלות ועשויות להיות לו השלכות קשות בהכבדה על מערכת המשפט, בפתיחה בהליכים רבים בתביעות נזיקין ובהליכים לפי חוק הגזזת, שהיו נמנעות אילו התקבלה גישת המדינה. לטענת המבקשת, הארכת המועד נדרשת מפאת קוצר הזמן אשר קצב המחוקק להגשת בקשה לדיון נוסף, ומפאת העובדה שגורמי המדינה השונים טרם השלימו גיבוש דעתם וטרם הושלם הדיון הפנימי בשאלת הצורך בהגשת הבקשה לדיון נוסף. המשיבים מתנגדים לבקשה.
2.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. דרישה זו אמנם דומה לדרישה הקיימת ברגיל בהליכים אזרחיים לביסוסו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אך בכל הנוגע למתן ארכה לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף, ננקטת גישה קפדנית ומצמצת (ראו, המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699). אכן, יישומה של הדרישה לטעמים מיוחדים "נעשה באורח נוקשה יותר" מאשר במסגרת בקשה למתן ארכה לפי תקנה 528 לתקנות (בשג"צ 4623/00 חדד נ' היועצת המשפטית הראשית במשרד הבריאות (לא פורסם, 3.10.2000); בשג"ץ 9099/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.12.2001); בש"א 8810/05 פרפרה נ' גולדו (לא פורסם, 25.12.2005)). גישה זו נובעת מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף, חריג במסכת ההתדיינות הרגילה. ייחודו של ההליך מקים צורך מוגבר להגן על ציפיות בעל הדין שכנגד ועל האינטרס הציבורי בדבר סופיות ההליכים.
3.
על רקע אמות מידה אלה, ובשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת הנהוגה בבקשות מסוג זה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל אך בחלקה. ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות. יחד עם זאת, מורכבות הסוגייה העומדת על הפרק והיקפה עשויים לבסס "טעם מיוחד" להארכת מועד, במיוחד שעה שהבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ההליך, כך שבעל הדין שכנגד מיודע בדבר הכוונה להגיש הליך ערעורי. במקרה דנן, המבקשת פנתה לבית המשפט בתוך המועד הקבוע בדין, כך שלמשיבים לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון. נראה כי קיים אינטרס ציבורי כבד משקל בכך שיתאפשר למבקשת לשקול באופן יסודי האם יש מקום להגשת בקשה לדיון נוסף ובכך שלא תתקבל החלטה חפוזה בעניין זה. עם זאת, הבקשה שלפניי מנוסחת בצורה כללית, ואינה מבהירה די הצורך מדוע זקוקה המבקשת לפרק זמן ארוך יחסית. בשים לב לדברים אלה ולכך שמדובר בהליך של דיון נוסף, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להאריך את המועד למלוא התקופה המבוקשת, תוך גרימת עינוי דין למשיבים. איזון בין מכלול השיקולים והאינטרסים מוביל למסקנה כי יש להסתפק בארכה קצרה יותר, עד ליום 8.2.2009.
הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהמועד להגשת בקשה לדיון נוסף מוארך עד ליום 8.2.2009.
ניתנה היום, כ"ט בטבת
תשס"ט (25.1.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת